ע"פ 4358-22 ע"פ 4358-22

הערעור שלפנינו נסב על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, שלפיו זוכה המערער מעבירה של שוד אופניים חשמליים אך הורשע בגניבתם.

1.כתב האישום ייחס למערער עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). על פי כתב האישום, המערער תקף את המתלונן במכות ובהתזת גז מדמיע ונטל את אופניו. לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט דחה את גרסתו של המערער שלפיה המתלונן השאיר אצלו את האופניים בהסכמה. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי אינו יכול ליתן אמון גם בעדותו של המתלונן באשר לנסיבות נטילת האופניים על ידי המערער, להבדיל מהעובדה שהאופניים אכן נלקחו ממנו על ידי המערער שלא בהסכמתו. משכך, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק, וגזר על המערער, שבמהלך משפטו היה עצור עד לתום ההליכים, תשעה חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים במצטבר, כך שסך הכל הועמד עונשו של המערער על 13 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו.

2.כנגד הכרעת הדין וגזר הדין נסב הערעור שלפנינו. נקדים ונאמר כי ביני לביני, המערער השתחרר מהמאסר שהושת עליו בתיק דנן, ועד לשמיעת הערעור הספיק להסתבך בעבירה נוספת שגם בגינה הושת עליו עונש מאסר.

3.הערעור על הכרעת הדין נסב בעיקרו על כך שבית המשפט עשה "פלגינן דיבורא" בעדותו של המתלונן, על אף שלשיטתו של המערער לא ניתן היה לעשות כן, מאחר שגרסת המתלונן לגבי נסיבות שוד האופניים שזורה בשאלה כיצד הגיעו האופניים לחזקתו של המערער.

4.נאמר בקצרה כי לא מצאנו ממש בטיעון זה. מלבד גרסתו של המתלונן עצמו, ניתן להצביע על עדויות וראיות חיצוניות התומכות בגרסתו. כך, אחד העדים שהודעתו הוגשה בהסכמה חלף חקירה ראשית, מסר בהודעתו כי הבחין במתלונן כשהוא מזיע, רועד ובוכה, והלה אמר לו כי גנבו לו את האופניים. בדומה, ציינה אשתו של אותו עד, כי האדם שנקרה בדרכם אמר להם שגנבו לו את האופניים. לכך יש להוסיף את הדיווח של אותו עד למשטרה, בשיחה המוקלטת למוקד, שבו מוסר העד למוקדנית כי עצר אותם בחור שאמר שגנבו לו את האופניים. בהמשך, שוחחה המוקדנית עם המתלונן עצמו שהתלונן על כך שלקחו לו את האופניים בכוח. מנגד, בית המשפט קמא התרשם לשלילה מהגרסאות שמסר המערער "שלא ניתן לתת אמון באף אחת מהן".

בסופו של דבר, ענייננו בערעור עובדתי, וכידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות.

4.אף לא מצאנו ממש בערעור על גזר הדין. כאמור, המערער סיים כבר לרצות את עונשו, ובהיבט זה, הערעור הפך במידת מה לתיאורטי (ולא נעלם מעיננו פסק הדין בע"פ 3427/21 נבואני נ' מדינת ישראל (11.4.2022) שם הופחת עונשו של המערער על אף שסיים לרצות את תקופת המאסר שחפפה את תקופת המעצר עד תום ההליכים). אכן, העונש שהושת על המערער הוא על הרף הגבוה, אך בהינתן עברו הפלילי, איננו סבורים כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.

5.סוף דבר שהערעור נדחה על כל חלקיו.