ע"פ 4381/20 טוויל דייא נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (השופטת ש' קריספין ) מיום 24.6.2020 בתת"ע 9424-12-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

נגד המערער הוגש בחודש דצמבר כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב בשכרות . דיון ההקראה בהליך החל ביום 10.3.2020 אך נדחה לבקשת בא-כוח המערער למועד מאוחר יותר. ביום 7.6.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין, נוכח העובדה שבחודש נובמבר 2017 גזר את דינו של המערער בהליך אחר בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול ובו נחשף לעברו התעבורתי של המערער. ביום 24.6.2020 קיים בית המשפט קמא דיון בבקשה ודחה אותה. בהחלטתו ציין המותב כי "לבית המשפט אין ולא היה כל מידע מוקדם לגבי עברו התעבורתי של הנאשם עובר להגשת הבקשה על ידי הסנגור", וכי בהתאם לכלל לפיו אין בעצם היחשפות המותב לעברו הפלילי של הנאשם כדי להביא לפסילתו, אין במקרה דנן חשש למשוא פנים. עוד ציין בית המשפט קמא כי לאחר קריאת חלק מהבקשה הפסיק לעיין בה ואף לא עיין במסמכים שצורפו אליה.

2.

מכאן הערעור, בו נטען כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט קמא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער, בפרט הואיל ומדובר בכתב אישום המייחס למערער עבירות דומות לאלה אשר נדונו על ידו במסגרת ההליך הקודם והוא מפנה למספר פסקי דין מן העת האחרונה בערעורי פסלות אשר תומכים בעמדתו.

3.

דין הערעור להידחות. דיון ההקראה בהליך התקיים ביום 10.3.2020 וזהות המותב היושב בדין הייתה ידועה למערער עוד במועד קבלת הזימון לדיון זה. למרות האמור, בקשת הפסילה הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר קיום הדיון, וזאת ללא הצדקה מספקת לכך, אף אם אתחשב במצב החירום המיוחד ששרר במדינה בחלק מן התקופה האמורה בשל התפשטות נגיף הקורונה. טעם זה מצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור. בנוסף לכך, לא מצאתי כי במקרה דנן קיים חשש ממשי למשוא פנים. זאת נוכח הכלל לפיו אין בעובדה כשלעצמה ששופט דן בתיק אחר בעניינו של המערער כדי להקים עילה לפסילתו (ע"פ 8672/19 זילברשלג נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל-אביב , פסקה 5 (5.2.2020)) . במקרה דנן המדובר בתיק תעבורה אשר נדון לפני כשנתיים וחצי, וכעולה מהחלטת בית המשפט קמא, המותב כלל לא זכר שדן בעבר בעניינו של המערער עד למועד הגשת הבקשה. בנסיבות אלה, והגם שהעבירות המיוחסות למערער בהליך בפני בית המשפט קמא דומות במהותן לעבירה שבה הורשע במסגרת ההליך הקודם, לא מצאתי כי טענות המערער בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מבוססות ומצדיקות את פסילת המותב.

4.

סיכומו של דבר,

הערעור נדחה.