ע"פ 4411/16 יצחק בן נעים נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

המערער – בן 52 – הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, ב-5.11.14, של קשיש אשר יצא מסניף בנק. הוא בעל עבר פלילי מכביד, שראשיתו לפני 37 שנים, בהיותו בן 15; אך עבר בעקבות הפרשה תהליך שיקום ממושך בקהילה טיפולית למתמכרים לסמים ובהוסטל. שירות המבחן המליץ על צו מבחן להמשך טיפול ועונש בעבודות שירות, אך בית המשפט קמא, משסקר את חשיבות הענישה לפוגעים בחסרי ישע, סבר – אל נכון – כי יש מקום למאסר בפועל; נקבע מתחם של שנתיים ועד שש שנים, ונגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 15,000 ₪ לנפגע העבירה. תסקיר עדכני מתאר שילוב המערער במאסר בקבוצה טיפולית והשלמת השכלה, וכן התנהגות חיובית בבית האסורים. שירות המבחן התרשם, כי המערער משתדל להפיק תועלת מתכניות השיקום המוצעות לו במאסר, ורואה חשיבות בהמשך השיקום.

ב.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. ציינו בפני המערער עמדתנו כי גזר הדין שניתן היה נכון לשעתו, נוכח החומרה שבעבירה, ועם זאת נבחן את השאלה אם ניתן להתחשב בתהליך החיובי הנמשך במאסר, לאחר שהחל בטרם המאסר, להקלת-מה לעידוד המערער. שירות המבחן אכן ממליץ בתסקיר ומפי נציגתו בפנינו, על התחשבות בשיקולי השיקום. לשיטת המערער התשובה לשאלה – חיובית; לשיטת המדינה חומרת הפרשה והעובדה שממילא ניתן גזר דין בחלק התחתון של המתחם, אינן מצדיקות הפחתה.

ג.

לאחר העיון סבורים אנו, כאמור, כי גזר הדין שניתן היה נכון כשלעצמו. שוד קשישים הוא מן החמורות שבעבירות, וכל מלים אך למותר; הוא גם עמוס שפלות מוסרית. ואולם המערער – בן 52 כאמור – מנסה דרך של שיקום שניתן לה ביטוי בתקופה שקדמה לגזר הדין, והנמשכת גם במאסרו. הצלחת השיקום תועיל גם למערער וגם לחברה, שאולי תיפטר מעול עבירותיו. רשמנו לפנינו גם, בעקבות החלטה מיום הדיון, כי הפיצוי למתלונן שולם עתה. ראינו לנכון איפוא להפחית שלושה חודשים מן המאסר בפועל, כדי לעודד את המערער להמשיך בהליכי השיקום, ואנו מייחלים כי הדבר יצלח. שאר חלקי גזר הדין בעינם.