ע"פ 4415/17 עאטף אבו ראס נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 32 חודשים שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, לאחר שהורשע – בתום הליך הוכחות – בעבירות של: קשירת קשר לפשע; הסתייעות ברכב לצורך ביצוע עבירה מסוג פשע; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

המערער ויתר הנאשמים בפרשה דנן החליטו לפגוע בשני מתלוננים על רקע סכסוך קודם. הנאשמים המתינו לשניים במקום מסויים – כשהם מצויידים בצינורות ברזל, מוטות וקרשים – חסמו את דרכם, תקפו אותם והכו אותם. כתוצאה ממעשי התקיפה נגרמו למתלוננים חבלות חמורות.

לטענת המערער שגה בית המשפט קמא כאשר הרשיעו בעבירות דנן (למעט בעבירת ההפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שבביצועה הודה המערער). המערער מעלה בערעורו שורה של טענות ביחס לקביעות העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית ומציע תזה חלופית למה שהתרחש באירוע מושא כתב האישום המתוקן בשלישית.

כן נטען כי יש להיענות לבקשת עיכוב הביצוע שכן סיכויי הערעור גבוהים. בנוסף, נטען כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד; כי התנהלותו במהלך תקופת משפטו – עת היה משוחרר בתנאים – היתה ללא רבב; וכי הוא המפרנס היחיד של משפחתו.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה שכן סיכויי הערעור קלושים הואיל והוא מושתת בעיקרו על תקיפת ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט קמא. עוד נטען כי תקופת המאסר שנגזרה על המערער ממושכת דיה, כך שערעורו של המערער לא יתייתר אם יחל בריצוי עונשו לאלתר. בנוסף נטען, כי עונשם של שניים מן המעורבים האחרים בפרשה – שמעורבותם דומה למדי למעורבות המערער דכאן בארוע – הוחמר בבית משפט זה מכוח ערעור המדינה על קולת עונשם ל-30 חודשי מאסר ובקשתם לעיכוב ביצוע עונשם נדחתה עוד בטרם הוחמר עונשם מ-22 חודשי מאסר ל-30 חודשי מאסר [ראו בהתאמה: ע"פ 8462/15 אבו ראס נ' מדינת ישראל (30.11.2016) וע"פ 8607/15 אבו ראס נ' מדינת ישראל (21.12.2015)].

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מטעמי המשיבה.

בהתחשב בכך שאנו מצויים בחודש הרמדאן, אני רואה לנכון לעכב את התייצבותו של המערער לריצוי עונשו עד ליום ג' ה-27.6.2017 בשעה 10:00. המערער יתייצב במועד הנ"ל בבית המעצר קישון כשברשותו עותקים של גזר הדין ושל החלטה זו.

כל התנאים המגבילים שנקבעו בשעתו יעמדו בעינם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.