ע"פ 4428/05 משה דדון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע על-פי הודאתו, בעבירה של סיוע להחזקת סם שלא לשימוש עצמי. בכתב האישום המתוקן, על-פיו הורשע המערער נטען, כי אחרים קשרו קשר לייבא סם מסוכן מסוג MDMA מהולנד לישראל. ביום 19.6.03 שב הבלדר עם שבעה קילוגרמים של הסם, ונעצר בנמל התעופה בן-גוריון. מכאן ואילך החל אותו בלדר לשתף פעולה עם אנשי המשטרה, ובעקבות כך החל מעקב אחר המעורבים בפרשה. במהלך מעקב זה, נצפה המערער מוביל את אחד מיוזמיו של יבוא הסם למושב שתולים, שם מסר אותו אדם את המזוודה בה היה נתון הסם לאישה מתוך כוונה שהיא תסתיר אותה.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 18 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שעמד נגדו, מחציתו בחופף, כך שהתוצאה הסופית היתה, שעל המערער לשאת ב-24 חודשי מאסר.

הערעור מופנה כנגד העונש, ונקדים ונאמר, כי לא מצאנו בהשגותיו של המערער עילה להתערבותנו.

המבקש הנו בעל עבר פלילי, ובתאריך 10.6.03 הוא נדון על עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים אותן ביצע בשנת 2002, לחמישה חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי. בטרם יבשה הדיו על אותו גזר דין, ולמען הדיוק, תשעה ימים בלבד מאוחר יותר, ובעוד המבקש נתון בפיקוח שירות המבחן, הוא חזר לסורו וביצע את העבירה נשוא תיק זה.

לא נעלמה מעינינו העובדה שמאז ניתן גזר הדין החל להסתמן שינוי חיובי באורחות-חייו של המערער, אולם גם בעובדה זו לא היה כדי לשכנענו כי יש ללכת לקראתו מעבר למה שעשה בית המשפט המחוזי. טענה אחרת אשר נטענה בפנינו היתה שבית משפט קמא לא הקפיד לקיים את הכלל בדבר אחידות הענישה, ולמסקנה זו הגיע בא-כח המערער לנוכח העונש שנגזר לאותה אישה שקיבלה את מזוודת הסם לידיה. דא עקא, גם טענה זו אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת, ראשית, משום שעונשה של אותה אישה נגזר במסגרת הסדר טיעון, ושנית, עברה של אותה אישה היה נקי עד כה מעבירות בפלילים.

לנוכח כל האמור, דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים.