ע"פ 4433/21 פלוני נ. מדינת ישראל

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי הכספי. העניין נקבע לדיון. המדינה מתנגדת לבקשה מן הטעם כי המבקש כלל לא ערער על רכיב הפיצוי וכי למעשה, עסקינן בבקשה שכולה נובעת מקושי עכשווי לשלם את הפיצוי – קושי שתרופתו בפנייה למרכז לגביית קנסות והוצאות, ולא בבקשה לעיכוב ביצוע. כן ציינה המדינה כי על פי הפסיקה אין חובה לקיים דיון בבקשות לעיכוב ביצוע פיצוי, וכי זהו אף המצב הרצוי. המבקש קיבל הזדמנות להשיב לבקשה. בתגובתו צוין, בין היתר, כי "לא נכתב ולא הושמט בהודעת הערעור, על אילו רכיבים בכוונת ההגנה לערער".

דין הבקשה להידחות על הסף בלי קיומו של דיון. עיון בהודעת הערעור מעלה כי אכן לא מצוין בה על אילו רכיבים של גזר הדין המערער מבקש לערער. בכותרת כתוב "הודעת ערעור ובקשת ארכה להגשת עיקרי טיעון". ואולם, סעיף 198 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מבהיר כי ערעור "יהיה בהגשת הודעת ערעור מנומקת לבית המשפט שלפניו מערערים...". כלומר, ערעור, לפי הגדרתו, חייב לכלול נימוקים. אמנם, ניתן לבקש הארכת מועדים, אך המערער לא הגיש בקשה עצמאית בעניין זה. כן יש להבחין בין הודעת ערעור, שחייבת כאמור להיות מנומקת, ובין עיקרי טיעון – אליהם מתייחס המערער בהודעתו האמורה.

אף נראה, כי צד הרוצה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע של גזר דין שהוטל עליו, נכון שיצרף את הודעת הערעור המנומקת כדי שבית המשפט יוכל לשקול את השיקולים הרלוונטיים לעיכוב הביצוע.

בכל מקרה, בכל הקשור לבקשה זו כפי שהוגשה, הרי שאין בה כל התייחסות לרכיבי גזר הדין שלגביהם מתבקש הערעור, ואף אין כל החלטה שמאפשרת למערער לבקש להאריך מועד. בנסיבות אלה, הבקשה כפי שהוגשה, נמחקת בזאת. הדיון שנקבע לתאריך 4.7.2021 בטל.