ע"פ 4479/05 מדינת ישראל נ. פלוני

השופטת א' חיות:

1.המשיב הורשע לאחר שמיעת ראיות בהריגתו של המנוח י' מ' (להלן: המנוח ) בדקירות סכין. בעת האירוע היה המנוח קטין כבן 15 שנים והמשיב היה אף הוא קטין על סף בגירות. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ) גזר על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי בן 18 חודשים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין.

2.המשיב ערער בפנינו על הרשעתו (ע"פ 4541/05). המדינה מצידה הגישה ערעור על קולת העונש, הוא הערעור שבכאן. ערעורו של המשיב על ההרשעה נדון תחילה ובפסק הדין מיום 1.9.2005 קבענו כי אין לשנות מן הממצאים ומן המסקנות של בית המשפט המחוזי ודחינו את טענת המשיב כי פעל מתוך הגנה עצמית. משנותרה הרשעתו של המשיב בעבירת ההריגה על כנה, יש לדון בערעור המדינה על קולת העונש.

3.המדינה טוענת בערעורה כי שגה בית משפט קמא בכך שהעניק משקל-יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב והשית עליו עונש קל, שיש בו משום סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה במקרים בהם גורם אדם ביודעין לקיפוח חיי הזולת. עוד טוענת המערערת כי גם אם מביאים בחשבון את התנהגותו המקנטרת של המנוח, הייתה התנהגותו של המשיב פראית ומשולחת רסן והיא מחייבת ענישה מכבידה ומרתיעה.

המשיב מצידו טוען כי נסיבות המקרה חריגות ביותר ואין מקום להתערב בעונש שגזר לו בית המשפט המחוזי. המשיב מציין בהקשר זה כי עד לאירוע הטרגי בו קיפח המנוח את חייו, לא היה הוא מעורב מעולם בפלילים, ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, למד לימודים תיכוניים ואף עזר לפרנסת משפחתו. המשיב מוסיף ומדגיש בטיעוניו את העובדה שהמנוח, שהיה בעל רקע פלילי על אף גילו הצעיר, הוא זה אשר שלף ראשון סכין לעברו והתכוון לדוקרו וכי אף אם בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה העצמית שהעלה, מן הראוי לטענתו להתחשב בנסיבות אלה לעניין העונש. כן מפנה המשיב לתסקיר החיובי ביותר שהגיש שירות המבחן בעניינו ומוסיף כי מאז האירוע חלפו כארבע שנים במהלכן המשיך לקיים אורח חיים נורמטיבי ולא עבר עבירה כלשהי, כי תוצאותיו של האירוע הטרגי שבו היה מעורב ימשיכו ללוותו ולייסרו לאורך כל חייו וכי חווה לפני כשנה משבר קשה נוסף בעקבות פטירת אביו ממחלה קשה. בהתחשב במכלול הנסיבות הללו, סבור המשיב כי יש להותיר על כנו את גזר דינו של בית משפט קמא ואין להחמיר בעונשו.

4.תופעת הסכינאות אשר פשתה במקומותינו וקנתה לה אחיזה מדאיגה בקרב בני הנוער, מחייבת ענישה מרתיעה ומשמעותית (ראו ע"פ 3231/04 סבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). העונש שהוטל על המשיב במקרה דנן איננו תואם מדיניות ענישה זו ועל כן בצדק הגישה המדינה ערעור על קולת העונש. יחד עם זאת, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום למצות את הדין עם המשיב, נוכח נסיבותיו החריגות של המקרה ובכללן העובדה כי המנוח הוא זה אשר תקף תחילה את המשיב בסכין; נתוניו האישיים של המשיב וההמלצות החיוביות יוצאות הדופן שהוגשו בעניינו על ידי שירות המבחן; הזמן שחלף מאז האירוע והמשבר האישי הקשה שפקד את משפחת המשיב עם מותו של אבי המשפחה. בהתחשב בנסיבות אלה, נסתפק בהחמרה חלקית בלבד של העונש.

אנו מקבלים אפוא את ערעור המדינה וגוזרים על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין. המשיב יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 20.11.2005 בשעה 11:00.