ע"פ 4507/09 אסד ג'מאל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, אסד ג'מאל, הגיע בתאריך 19.11.08, בשעות הערב, לביתו של דודו, נימר ג'מל, הוא אביו של שעבאן ג'מאל (להלן: המתלונן). במהלך השיחה בין המערער לדודו נתגלע ויכוח על רקע של מחלוקת ביחס למיקום הגדר שבין חלקותיהם. בעקבות זאת ביקש המתלונן מהמערער לעזוב את המקום. דקות ספורות לאחר שיצא, שב המערער כשהוא אוחז באקדח טעון, ומלווה באחיו ג'זאל גמאל (להלן: ג'זאל) שהחזיק בידו סכין. המערער ירה מהאקדח שבידו וגרם לפציעתו של המתלונן בכף רגלו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, ונשיאה והובלה של נשק שלא כדין - עבירות לפי סעיפים 329(א)(1)+(2) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער לשלוש וחצי שנות מאסר ושנה וחצי מאסר על תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי ג'זאל הורשע בעבירות איומים בלבד.

המערער, המתקשה להשלים עם העונש שהושת עליו, משיג עליו בפנינו. נטען, כי תקופת המאסר שהושתה הינה חמורה בהתחשב בנסיבות האירוע; עברו של המערער נקי מהרשעות קודמות, ועד למקרה הנוכחי תפקד באופן נורמטיבי; הוא הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, הביע חרטה, ואביו של המתלונן אף ביקש שלא להחמיר עמו; בין הצדדים נערכה סולחה; המערער הינו מפרנסה היחיד של משפחתו, וכליאתו עלולה להמיט על אשתו וילדיו לחרפת רעב.

אכן, לנימוקי הקולא היה ראוי לתת את הדעת בעת גזירת עונשו של המערער, והרי כך עשתה הערכאה הראשונה. ברם, לצדם של אותם שיקולים עמדו נסיבותיו החמורות של האירוע עליו נקרא המערער לתת את הדין. הוא החזיק באקדח שלא כדין, ולא היסס לעשות בו שימוש כאשר כוונתו, על פי הודאתו-שלו, לגרום פגיעה חמורה. אירוע זה עלול היה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה,

ונוכח שכיחותם של מעשים מסוג זה בשנים האחרונות, איננו סבורים כי בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי גלומה החמרה יתרה המצדיקה את התערבותנו.

אי-לכך, הערעור נדחה.