פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6850/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שמואל חי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.7.09 בע"פ 4507/09 שניתן על ידי כבוד השופט
משה רביד
בשם המבקש:
עו"ד משה רבי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים (פל 387/08) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ).
בתאריך 11.12.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט א' חן ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו. ביום 23.4.2009 גזר עליו בית המשפט (כבוד השופט י' ריבלין) קנס בסך 1,100 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך אחד עשר חודשים; שני חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים; ושירות לתועלת הציבור בהיקף של מאה שעות.
על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4507/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד ) קיבל את הערעור ביום 13.7.2009,
בקובעו כי לא נתקיימו בעניינו של המבקש נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעונש המינימום הקבוע לעבירה בה הורשע, בפרט לאור ריכוז האלכוהול הגבוה שנמדד בדמו. לפיכך העמיד בית המשפט את רכיב הפסילה בפועל על עשרים חודשים, בבטלו את רכיב השירות לתועלת הציבור.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו, בטענו כי הטלת רכיב שירות לתועלת הציבור הצדיקה הפחתה מעונש המינימום.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהכרעותיהן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענות המבקש הרי שאין בקשת רשות הערעור מעלה כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום חרג מהעונש הראוי בעבירה של נהיגה בשכרות, ואף פחת מעונש המינימום הקבוע לעבירה זו. בנסיבות אלו, ולאור ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו של המבקש ולאור עברו התעבורתי, צדק בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התש"ע (11.10.2009).
ש ו פ ט