ע"פ 4516/07 אריאל פירר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית

המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער בביצועו של מעשה מגונה בקטינה בנסיבות מחמירות, ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בגין עבירות אלו נדון המערער ל-10 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 12,000 ש"ח.

עניינו של המערער הוא פרק אחד מתוך מסכת עובדות רחבה יותר. אותה קטינה (להלן: המתלוננת), ילידת שנת 1987, היתה חברתו של א.ה., חברו של המערער, עמו היא קיימה מערכת יחסים אינטימית. נטען, כי במועד כלשהו בחודש אפריל, קשר א.ה. עם המערער ומספר מחבריו לכפות על המתלוננת לקיים יחסי-מין עם כל בני החבורה, מתוך הנחה שהיא תתקשה לסרב עקב אהבתה לו. בכתב האישום המקורי שהופנה כנגד כל המעורבים בפרשה, תוארו מעשים קשים ביותר שביצעו בני החבורה בקורבנם, אולם הכרעתנו בערעור זה עוסקת במעשים שיוחסו למערער בלבד. נטען, כי בחודש יוני 2001, בשעות הערב, קיימו א.ה. והמתלוננת יחסי מין בביתו של המערער, תוך שחבריהם צופים בהם מהמרפסת. בהמשך, נכנס המערער לחדר וביקש את הסכמתו של א.ה. לקיים יחסי מין עם חברתו, והוא נעתר לכך. בהמשך, ובעוד המתלוננת מבצעת מין אורלי בא.ה., התקרב המערער מאחור וחיכך את איבר מינו באיבר מינה, ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה. לאחר שהגיע לסיפוקו עזב המערער את החדר. ועוד נטען בכתב-האישום, כי בחיפוש שנערך בחדרו של המערער, בחודש אפריל 2002, נמצא שהוא מחזיק בסם מסוכן מסוג קנאבוס, במשקל 61.88 גרם .

המערער המלין על ההחלטה בדבר כליאתו, טען כי בעת ביצוען של העבירות היה קטין (יליד שנת 1983); עד אשר הסתיימו ההליכים בבית משפט קמא חלפו מספר שנים מאז ביצוען של העבירות; את אותן שנים הוא ניצל לעריכת שינוי באורחותיו בעזרתם של שרות המבחן וד"ר דן פיליפ, קרימינולוג קליני בכיר, אשר המליצו להימנע מגזירתו של מאסר כדי שלא לסכל

את הישגיו של

הטיפול עד כה; באשר לעובדה כי בחוות דעתו של הממונה על עבודות שרות, מחודש פברואר 2007, נמצא בבדיקת שתן שנערכה למערער כי הוא השתמש בסמים, נטען כי אפשר שמדובר בטעות, ואפשר שזהו כשלון חד-פעמי בתהליך טיפולי ממושך; כן הופנינו למעצר הבית הממושך בו שהה המערער במהלך משפטו.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער קשר עם אחרים לכפות על קטינה קיום יחסי מין בניגוד לרצונה וללא הסכמתה החופשית. זו התנהגות קשה ומבישה שהשלכותיה על המתלוננת, כפי שעולה מתסקיר הנפגע, היתה הרסנית, ועל רקע זה הובעה ההערכה שהיא תיזקק לטיפול ארוך טווח כדי לשקם את חייה. לתוצאה קשה זו גרמו המערער וחבריו, ואף שחלקו-שלו קטן במידה ניכרת מזה של רבים מהנאשמים האחרים, עדיין מדובר במעשים אשר חייבו עונש של מאסר ממש. אכן, נוכח הטיפול שעבר המערער היה ראוי להקל במידת-מה בעונשו, והרי כך נהג בית המשפט המחוזי, שמעיניו לא נעלמו כל אותם נתונים לקולא שנטענו בפנינו. נוכח האמור, לא ראינו מקום לשנות מהעונש, והוא נותר על כנו.

המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר שהושת עליו, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (07.10.07), עד לשעה 11:00.