ע"פ 4524/98 מרדכי ביטון נ. מדינת ישראל

המערער שדד קופאית בבנק תוך שאיים עליה בחפץ דמוי אקדח. על כך הורשע בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין ונידון לחמש שנות מאסר, שלוש מהן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי.

למערער, כבן 27, אין כל מעורבות פלילית ידועה קודמת. את עבירתו הנוכחית תירץ בקשיים כספיים אליהם נקלע עקב פיטוריו מעבודתו. שירות המבחן סבור, כי למערער אישיות בלתי בשלה. מתוך שהוא מתקשה להתמודד עם קשיים נכשל בעבירה. המערער מצר על כישלונו ושירות המבחן נוטה להעריך כי אם יזכה בסיוע מקצועי עשוי המערער לחזור למסלול של תיפקוד תקין. שליחתו למאסר, לעומת זאת, עלולה לגרום להתדרדרות במצבו. לפיכך המליץ שירות המבחן להעמיד את מאסרו של המערער על שישה חודשים, אותם יוכל לרצות בעבודות שירות, וכן להעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

הסניגור ביקשנו לאמץ את חוות דעתו של שירות המבחן. לדידו, ההימנעות ממאסרו של המערער תשרת את טובת הציבור יותר מאשר הענשתו במאסר.

שקלנו בתשומת-לב את עמדת שירות המבחן ואת טיעונו של הסניגור וגמרנו בדעתנו כי אין טעם מספיק להתערבות בגזר הדין. עבירות שוד מן הסוג הנדון הפכו לתופעה נפוצה ומדאיגה. העונש המוטל על מבצעי עבירות כאלה חייב להביא בחשבון את צורכי ההגנה על שלומו וביטחונו של הציבור בהרתעת עבריינים בכוח. חולשת אישיותו של המערער אינה מידה נדירה בקרב המתפתים לבצע עבירות כאלה. עברו הנקי של המערער, הודאתו וחרטתו, אכן הובאו בחשבון בקביעת תקופת מאסרו, שאלמלא כן חזקה שהיה מוטל עליו עונש חמור יותר.

הערעור נדחה.