ע"פ 4524/98 מרדכי ביטון נ. מדינת ישראל

1.העורר נדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ל5- שנות מאסר, מהן 3 בפועל, בשל שוד בנק, שהעורר הודה בו, כשהשתמש באיומי אקדח (שלאחר מכן התברר כאקדח צעצוע) ושדד כ 11,500.- ש"ח מפקידת בנק.

2.בא-כוח העורר, עשה מאמץ רב, לשכנעני לדחות את ביצוע המאסר (הביצוע נדחה ליום 2.8.98).

3.בא-כוח העורר טוען, כי יש להתחשב בהודאת הנאשם, בהחזרת הכסף, בחרטה ובהתנהגותו הטובה, בהיותו משוחרר כל העת, בהתחשב שמדובר בעבירה ראשונה ובתסקיר החיובי של קצין המבחן. הסניגור טוען, שבנסיבות אלה, יטען בבית משפט זה, להפחתת עונשו של העורר, עד כדי עונש של עבודות שרות.

3.אמנם הטיעונים לזכות העורר הם מרשימים, אך רובם נלקחו כבר בחשבון, לשיקול מידת העונש, על-ידי בית משפט קמא ואף שהעונש, בנסיבות אלה, אינו קל, הרי הוא גם לא חמור, עד כדי כך שניראה, לכאורה, שבית משפט זה יתערב בו התערבות ממשית, עד כדי הסתפקות בעבודות שרות, בלבד.

כפי שאמר השופט המלומד בבית משפט קמא, מדובר בעבירה חמורה ואף שהיה מדובר באקדח צעצוע, הרי הפקידה לא ידעה זאת ויכול היה להיגרם נזק לאותה פקידה.

4.בא-כוח המדינה טוען, ובדין, כי דחיית עיכוב הביצוע, עד להכרעה בערעור, במקרה כזה, יש לו מסר שלילי. מה עוד שהסיכוי להתערבות, עד כדי ביטול המאסר, אינו נראה לו כסיכוי סביר.

5.בהתחשב בנסיבות האמורות, אף שאני ער לכך שמדובר בעבירה ראשונה ובנסיבות אישיות מיוחדות לנאשם, אינני רואה מקום לדחות את המאסר, עד תום ההליכים בערעור.

6.בהתחשב באותן נסיבות ניתן להמליץ על דיון מוקדם בערעורו של העורר, וכך אני עושה .

6.הנאשם יתייצב למאסר ביום 1.9.98, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

עד אותו מועד, יחולו תנאי הערובה שנקבעו בבית משפט קמא.