ע"פ 4565/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד חודש ינואר 1989, נקרא לתת את הדין על מספר אירועים בהם היה מעורב. במקרה האחד נטען, כי בין החודשים אפריל ועד ליולי 2006, במספר הזדמנויות ברחובות העיר בני-ברק, ביצע המערער מעשים מגונים בקטין יליד חודש יוני 2001 על ידי כך שנגע באבר מינו, גרם לקטין לגעת באיבר מינו-שלו וכן החדיר את איבר מינו לפיו של הקטין.

בחודש אפריל 2006 הוביל המערער קטין אחר, יליד חודש ינואר 1999, לבית כנסת, שם הפשיל את מכנסיו ומישש את איבר מינו.

בחודש יוני 2006 חשף המערער בפני קטין אחר, יליד חודש ינואר 1999, את איבר מינו תוך שהוא שואל אותו אם הוא יודע מה זה.

2.

בכל העובדות הללו הודה המערער, ולאחר שהוגש בעניינו תסקיר של שרות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירות של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, מעשים מגונים, ומעשה מגונה בפומבי. בהמשך הוחלט, בדעת רוב, לדון את המערער לארבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות שניים מהמתלוננים בסכום כולל של 40,000 ש"ח. שופט המיעוט סבר כי יש להעדיף שיקולים של שיקום, ולאמץ את המלצת שרות המבחן לגזור למערער מאסר על-תנאי, לחייבו בפיצוי, וכן להורות כי יהיה נתון בפיקוח השרות עד הגיעו לגיל 21.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, תוך שהוא מעניק משקל מכריע לשיקולי גמול וענישה על פני שיקולי שיקום, המתחייבים במיוחד בעניינם של קטינים. כן נטען, כי מדובר במי שעומד לדין לראשונה בחייו, ששהה במעצר ממושך, ומאז חודש יוני 2007 שולב בתהליך טיפולי במרכז יום לעברייני מין, בו התמיד לאורך חודשים רבים עד למאסרו ביום 2.8.09. גם הוריו, שככל הנראה לא היו קשובים לצרכיו של בנם, נרתמו לסייע לו על ידי הצבתם של גבולות, ולצורך זה הם משתתפים בטיפול קבוצתי באותו מרכז לטיפול בעברייני מין. התרשמותו של שרות המבחן, כפי שהובעה בחודש דצמבר 2008, היתה כי המערער מודע לפסול שבמעשיו, רכש מיומנויות כדי להתמודד עם מצבים רגשיים שונים, ובכלל, הוא עבר תהליך של שינוי משמעותי וחיובי ופועל בשיקול דעת, כך שנראה כי הסיכויים לשקמו ולהחזירו לקהילה כאדם נורמטיבי הם רבים. בתסקיר נוסף שהונח בפנינו בימים אלה, דיווח שרות המבחן כי המערער סיים שניים מהשלבים של הטיפול הניתן לו במרכז-היום, והוא עמד להתחיל בשלב השלישי והאחרון של שילוב בקהילה, אולם הדבר נמנע ממנו עקב מאסרו. בנסיבות אלו המליץ השרות להסתפק במאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, פיצוי לקורבנות וצו-מבחן.

4.

אין בידינו לאמץ את המלצותיו של שרות המבחן. אכן, מאז נחשפו מעשיו של המערער, הוא גילה מוטיבציה להשתלב בטיפול הניתן לעברייני מין, ונראה כי הצליח לסגל לעצמו כלים שיאפשרו לו להתמודד טוב יותר עם דחפיו. מבחינה זו אפשר ששיקולי גמול והרתעה של היחיד באו במידה רבה על סיפוקם. ברם, לנגד עינינו ניצב גם הצורך לתרום להרתעת הרבים, ולמרבה הדאבה, בתחום זה המלאכה עוד רבה. קטינים הפכו זה מכבר למטרות קלות לבעלי סטיות מיניות, ועל קטינים אלה מצווה בית המשפט להגן. המערער פגע בילדים רכים, שבטרם למדו להכיר את הסכנות האורבות להם, כבר הפכו לקורבנות של עבירות שהנזק הכרוך בהן הוא בבחינת מן המפורסמות שאינן טעונות ראיה. לעתים נזק זה הוא מידי,

ולעיתים עקבותיו מתגלים בשלבים מתקדמים בחייו של הקורבן. עם מצב זה אין בידינו להשלים, ועל כן מקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט המחוזי, כי לא היה מקום לפטור את המערער ממאסר ממש. עם זאת, סברנו כי לא ניתן משקל הולם לתהליך הטיפולי הממושך בו נטל המערער חלק, ולפיכך החלטנו להקל בעונשו ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 3 שנים, מהן ינוכו ימי מעצרו. יתר חלקיו של גזר הדין, יעמדו בעינם.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ד"ר

י' דנציגר:

1.

אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט א' לוי , וברצוני להוסיף מספר הערות באשר למדיניות הענישה הראויה לטעמי בעניינם של קטינים (ובפרט קטינים שביצעו עבירות מין) ובאשר למשקל שאותו יש לייחס להמלצתו של שירות המבחן בעניינם של קטינים.

2.

בע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 8.3.2009) נפסק כי מערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין היא שונה וייחודית מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר. בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות

קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה. ענישתם של קטינים צריכה להיות מכוונת, ככל הניתן, לשיקומו של הקטין במטרה להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה, כך שמאסר מאחורי סורג ובריח הינו בבחינת החריג ולא הכלל כאשר עסקינן בקטינים. לפיכך, יש ליתן משקל רב לסיכויי השיקום של עבריין קטין ובפרט כאשר ישנה המלצה חיובית מטעם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים הנוספים, זאת מבלי שתוגבל סמכותו של בית המשפט לדחות את ההמלצות בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

3.

דעתי היא כי במקרה דנן קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים דחיית המלצת שירות המבחן, שכן בניגוד למסכת העובדתית שנדונה בע"פ 49/09 במקרה שלפנינו מדובר במערער שביצע עבירות חמורות בשלושה נפגעי עבירה. מעבר לכך, בעוד שבעניין נשוא ע"פ 49/09

מדובר היה בעבריינים

קטינים שאחד מהם היה בן 15 שנים ושבעה חודשים והשני בן 13 שנים וחודשיים בעת ביצוע העבירות, גילאים בהם רציונאל השיקום מקבל משנה תוקף בשל חוסר בשלות בשיקול דעתם של הקטינים, הרי שבמקרה שלפנינו יש לתת משקל לכך שהמערער היה בן למעלה מ-17 שנים בעת ביצוע העבירות, כשהאחרונה בעבירות שבביצוען הורשע בוצעה עת היה בן 17 שנים וחצי, דהיינו על סף הבגירות.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.