ע"פ 4565/20מדינת ישראל נ. יששכר חברה

1.

המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של מעשה מגונה וניסיון מעשה מגונה בחמישה קטינים שונים בני 8-6. על המשיב נגזר עונש מאסר על תנאי, וכן קנס ופיצוי למתלוננים וצו מבחן. בשלב זה תלוי ועומד ערעור המדינה על קולת העונש.

2.

לפניי בקשה לאיסור פרסום שמו של המשיב. לטענתו, ההליך בערכאה קמא התנהל בדלתיים סגורות ונאסר פרסומו. המשיב עותר לכך שבית המשפט יאסור על פרסום שמו בגדר הוראות סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 על מנת להגן על עניינו, כמו גם בגדר סעיף 68(ב)(11) לחוק זה, בשים לב לקיומו של הליך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור ). עוד נטען כי הפרסום יפגע בהליך שיקומו, כי אין חשש לקיומם של קורבנות פוטנציאלים נוספים וכי יש ליתן משקל מוגבל להערכת המסוכנות שהוגשה בהליך.

3.

המדינה מצידה טוענת כי אין עילה לאיסור הפרסום. לשיטתה, שמו של המשיב פורסם בתקשורת; בשום שלב לא ניתנה החלטה שיפוטית שאסרה על פרסום השם; ואיסור הפרסום צוין על ידה עם הגשת כתב האישום על מנת למנוע חשיפה של פרט מפרטי הקטינים נפגעי העבירה. לטעמה, אין עילה למנוע פרסום שמו של המשיב לאחר שהרשעתו הפכה חלוטה, ובשים לב לסיכון הנשקף ממנו.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי עילה לחרוג מכלל הפומביות במקרה הנוכחי ובנקודת הזמן הנוכחית. כפי שכבר הודגש, בשום שלב לא ניתנה החלטה שיפוטית לאסור על פרסום שמו של המשיב, בין בהליך העיקרי, בין בהליך לפי חוק ההגנה על הציבור. זאת, להבדיל מניהול ההליכים בדלתיים סגורות והיעדר פרסומם, על מנת להגן על הקטינים נפגעי העבירה. בפועל, שמו של המשיב אף פורסם ברבים בשנת 2016 עם הגשת כתב האישום. לכך יש להוסיף כי באיזון בין השיקולים המתמודדים, בצד עיקרון הפומביות, יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס הציבורי בפרסום שמו של מי שהורשע בעבירות מין, ובפרט כשההרשעה היא חלוטה, על מנת להגן על הציבור (בש"פ 2211/15 ריזקאן נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (14.4.2015); רע"פ 1201/12 קטיעי נ' מדינת ישראל , פסקה 18 (9.1.2014)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במי שלפי הערכת המסוכנות נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה. בנסיבות האמורות, גוברים עיקרון פומביות הדיון והאינטרס הציבורי על האינטרס לו טוען המשיב.

הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 7.7.2020 מבוטל.