ע"פ 4590/98 רועי שרעבי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע. מודריק) בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין והושת עליו עונש של שנתיים וחצי מאסר מהן 15 חודשים לריצוי בפועל ובמניינם 15 ימי מעצר וכן מאסר על תנאי.

המבקש, הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין ובמסגרתו מבקש הוא דחיית ביצוע עונש המאסר.

2.לטענת הסניגור המלומד, סיכויו של המבקש בערעור טובים באשר על פי חומר הראיות ועל פי תיאור העובדות על ידי בית המשפט קמא, יש סיכוי כי טענתו בדבר הגנה עצמית תתקבל. עוד טוען הוא כי אם לא יעוכב ריצוי עונש המאסר, עלול, בסבירות גבוהה, להיווצר מצב שבו ירצה המבקש את מרבית או כל עונש המאסר בטרם נשמע ערעורו ונמצא הערעור מסוכל.

3.כעולה מהכרעת הדין, התפתחה תיגרה בין צעיר בשם אופיר, שבהמשכה הצטרפו אליה חברים של אופיר, על רקע סירוב שומר של פאב שבבעלותו של המבקש, לאפשר את כניסתו של אופיר לפאב. התיגרה התפתחה בשלושה שלבים, כאשר הראשון היה בין אופיר לבין השומר; השני, בכניסה לשטח החניה של הפאב, שם הצטרפו החברים; והשלישי כאשר בין המבקש, בעל המקום, לבין אופיר החלו חילופי דברים שהתפתחו לתיגרה, שבסופה נדקר אופיר על ידי המבקש באמצעות סכין ונחבל באורח קשה.

4.הסניגור הדגיש - ובצדק - את העובדה שאופיר וחבריו הם אלה שהגיעו אל הפאב של המבקש והחלו בתיגרות על רקע סירוב לאפשר לאופיר להיכנס לפאב ואילו הוא - המבקש - בעל המקום, שלא רצה לאפשר לאנשים בלתי רצויים להיכנס לפאב שבבעלותו, ניסה למנוע זאת מהם ולהרחיקם. עוד עולה מהכרעת הדין כי הסכין שבה נדקר אופיר, לא הובאה על ידי המבקש למקום אלא שתוך כדי התיגרה הרים אותה המבקש מן הקרקע ודקר בה את אופיר.

5.העבירה בה הורשע המבקש ונסיבות ביצועה הן חמורות ביותר. הדקירות העמוקות שסבל אופיר ושבגינן הורשע המבקש, אינן נגרמו באקראי ועל ידי נפנוף בסכין אלא שלטענת המבקש לא הוא פתח בתגרה ולא הוא זה שיזם אותה. הנפגע וקבוצת חבריו ניסו לכפות עצמם עליו ועל העסק שניהל, מבלי שהיתה להם זכות לעשות זאת ופתחו בתגרה שהלכה והסלימה. כמו כן טוען הוא כי הרים את הסכין ונפנף בה על מנת להפחיד את אופיר וחבריו ולהרחיקם מן המקום כשהוא עצמו מכותר באופיר ובחבריו המרביצים לו וחובטים בו ומסכנים את שלומו ואת חייו באופן שהוא ראוי ליהנות מטענת הגנה העצמית. אין לשלול על הסף כחסרות כל יסוד טענות אלה ויש ליתן הזדמנות להעלותן בערעור בין אם להכרעת הדין ובין אם לעונש בטרם ירצה המבקשת את עונשו.

אכן, קיים חשש ממשי - בהתחשב בתקופת המאסר לה נדון המבקש - כי כאשר יגיע תורו של הערעור להישמע, ירצה המבקש את מלוא עונשו או את חלקו הגדול ואם יזכה בערעור, לא יועיל הוא לו.

6.אכן, ככלל, על נאשם המורשע בדין לרצות את העונש ללא דיחוי ואין הוא בחזקת חף מפשע. אי ביצוע מיידי עלול לפגוע באמון הציבור במערכת, אולם זיכויו של נאשם בערעור לאחר שריצה עונש מאסר שהושת עליו, עלול לפגוע באמון הציבור במערכת, לא פחות.

לשאלה זו נזדמן לי לתת דעתי במקרה אחר ומוצאת אני לחזור על הנאמר שם:

"לפנינו עמות בין אינטרסים שונים הראויים להגנה. מצד אחד, על הנאשם המורשע לשלם את מחיר מעשיו בגינם הורשע ולרצות את עונשו ללא דחוי ועל המערכת המשפטית לדאוג שגזר הדין יבוצע מיד. מצד אחר, על החברה לדאוג לכך שלא יירצה אדם עונש מאסר, לשוא, ושלא תשלל חרותו כאשר בסופו של הליך, עשוי הוא לצאת זכאי בדינו.

לדידי, מוטב עיכוב ביצוע עונש מאסר לעשה נאשמים שערעורם יידחה, מאשר ריצוי עונש מאסר על ידי נאשם אחד, שבדיעבד יסתבר כי לא היה עליו לרצותו. עם זאת, לא די בעצם הגשת הערעור כדי להביא לדחיית ביצוע עונש מאסר, שאם תאמר כן, יש לדחות בצועו של כל עונש מאסר, ואינני סבורה שנכון לעשות כן.

כדי למצוא את האזון הנכון, עומדים לרשותנו כלים בעזרתם יימדדו וישקלו כל השקולים הרלבנטיים וייערך השקלול הראוי ביניהם. יש לתת את הדעת על סכויי הערעור, על משך הזמן העלול לעבור עד לשמיעת הערעור, על היחס בין משך זמן זה לבין תקופת המאסר, על סוג העבירה וחומרתה, על נסיבות ביצועה, על הסכון הטמון בנאשם לשלום ולבטחון הצבור ופרטיו, על החשש להמלטותו של הנאשם מן הדין, על אישיותו של הנאשם, על עברו, על נסיבותיו האישיות וכיוצא באלה שקולים והרשימה אינה סגורה.

הבעייתיות עליה הצבעתי לעיל, קיימת לא רק בשיטתנו, אלא בכל שיטה משפטית. בארה"ב למשל מוסדר הנושא בחקיקה פדראלית ומדינתית וכן בפסיקה. נקודת המוצא של הגישה הפדרלית היא, שאין לנאשם שהורשע זכות חוקתית להשתחרר בערבות עד לערעור.

עם זאת קובע החוק הפדראלי כי נתן לשחרר בערבות נאשם שהורשע ומגיש ערעור, אם אין נשקפת סכנה ממנו לאדם כלשהו או לציבור, אם הערעור איננו מוגש למטרת סחבת ודחייה לשמה: אם הערעור מעלה שאלה משפטית או עובדתית העלולה לגרום לביטול או לשינוי פסה"ד או לקיצור תקופת המאסר באופן שאם לא ישוחרר הנאשם בערבות עד לערעור, עלול הוא לרצות מאסר, שבדיעבד הסתבר שלא היה עליו לרצותו. (ראה: CSCA 18 Crimes and Criminal

( Procedure *3143

pp. 192 סקירה עדכנית של הפסיקה האמריקאית מלמדת כי ניתן לשחרר נאשם שהורשע והגיש ערעור על פסק דין בהתאם לכללים ולסייגים מסויימים שנקבעו על ידי בתי המשפט. בסופו של דבר נתון שחרור הנאשם עד להכרעה בערעור, לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת קיימים במספר מדינות סייגים סטטוטוריים לשחרור כאמור, המתייחסים בדרך כלל, לעבירות חמורות של אלימות. השקולים לשחרור בערבות הם, בין השאר: סיכויי הנאשם בערעור, והחשש שמא ירצה הוא את עונשו ולאחר מכן יצא זכאי בערעור. השקולים להמנעות משחרור הם: החשש להמלטות מן הדין והמסוכנות לציבור (ראה: 227 ALR 4 th 28, pp ).

(בש"פ 8574/96 מרקדו נ' מדינת ישראל תקדין עליון 96 (4) 61) .

מכאן נחזור לענייננו.

7.אין לומר שהערעור הוגש רק כדי לדחות את הקץ ואין לומר שעל פני הערעור ניתן לראות כי הוא נדון לכישלון. בערכאה ראשונה המליץ שירות המבחן על הטלת מאסר שניתן להמירו בעבודות שירות. בית המשפט לא קיבל המלצה זו והמבקש מתכוון להעלות מחדש בקשה כזו במסגרת הערעור על גזר הדין במידה והערעור על ההרשעה ידחה.

8.המבקש הוא בן 28 ולו שתי הרשעות קודמות משנת 88 ו91-. הוא לא היה נתון מעולם במאסר. בניכוי השליש ותקופת המעצר, נותרו לו לריצוי 8.5 חודשי מאסר. קיים חשש ממשי שאם לא יידחה ריצוי עונשו, ירצה הוא את כל העונש או מרביתו בטרם ישמע ערעורו ונמצא ערעורו, מסוכל.

9.לאור כל האמור לעיל, מקבלת אני את הבקשה ומורה על דחיית עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעור, בתנאים הבאים:

א.המבקש יפקיד ערבות בסך של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בתל-אביב וכן יחתום הוא על ערבות אישית וימציא ערבות צד ג' לשביעות רצון רשם בית המשפט המחוזי, בסך של 50,000 ש"ח.

ב.המבקש יימנע מלעבוד בפאב שבבעלותו או בכל פאב אחר וימנע מלהופיע בפאבים ובארים בכל שעות היום והלילה.

ג.המבקש יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי תל-אביב וינתן בזה נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

ד.המבקש יתייצב לערעורו עם קבלת זימון לכך.

ה.המבקש יתייצב במשטרה אחת לשבועיים בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו ביום ראשון בשבוע עד השעה 10:00.

ו.המבקש ימסור במזכירות בית המשפט את כתובתו הקבועה בה הוא מתגורר ואת מספר הטלפון שלו.

ז.הפרת תנאי מתנאי הערבות תביא למאסרו המיידי, בנוסף לחלוט הפיקדון ולמימוש הערבויות.

תנאים אלו באים במקום תנאים שנקבעו בבית משפט קמא, אם נקבעו כאלה.