ע"פ 4599/10 בלוזיני שירותי מזון בע"מ נ. עיריית תל אביב

1.

מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"א 13103-06-10 מיום 8.6.10 (השופטת ע' צ'רניאק) שלא לעכב את ביצועו של צו הסגירה של מרכול שבבעלותו של המערער 2.

2.

כנגד המערערים הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בגין ניהול עסק ללא רישיון על פי חוק רישוי עסקים , התשכ"ח -1968 (להלן: 'חוק רישוי עסקים' ). ביום 16.2.10 נגזר דינם של המערערים והושת עליהם קנס. בנוסף, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על סגירת המרכול (להלן: 'צו הסגירה' ). נקבע כי כניסתו של צו הסגירה לתוקף יהא ביום 16.5.10, אולם אם עד מועד זה יהיה בידי העסק אישור הגורמים המוסמכים (ביקורת עסקים, כיבוי אש, משרד הבריאות וכיוצא באלה), ייכנס צו הסגירה לתוקפו אך ביום 16.7.10. עוד נקבע, כי אם יינתן רישיון עסק למרכול עד מועד כניסתו של הצו לתוקפו, יבוטל צו הסגירה. המערערים הגישו לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה למתן אורכה בת 60 יום לכניסת צו הסגירה לתוקפו. בקשה זו נדחתה ביום 30.5.10 ולאחר דיון במעמד הצדדים, מן הנימוק כי בית המשפט לעניינים מקומיים נעדר הסמכות ליתן החלטה מעין זו. לגופו של עניין נקבע, כי ממילא הבקשה אינה מגלה נסיבות חריגות המצדיקות מתן אורכה לביצוע צו הסגירה. על החלטה זו הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי ויחד עמו בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה בהתאם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב הביצוע, אך קבע את הדיון בערעור ליום 25.7.10 בשים לב כי מדובר בצו סגירה לעסק. נגד החלטה זו מופנה הערעור שלפני.

3 .

המערערים טוענים כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי אין לעכב את ביצוע צו הסגירה ללא דיון במעמד הצדדים וללא נימוק. בית המשפט קמא ראה את החשיבות שיש בקיומו של דיון דחוף בערעור משעה שהמדובר בצו סגירה לעסק, ועל כן היה עליו באותו מעמד לעכב אף את ביצועו. משעה שלא עוכב, למעשה אין כל ערך בקיומו של ערעור על ההחלטה האמורה בפני בית המשפט המחוזי והערעור הופך לתיאורטי. יתרה מזאת, המערערים מפנים לנזק הכבד שייגרם להם ולעובדיהם אם ערעור זה יידחה. לעומת זאת, למשיבה לא ייגרם כל נזק בעיכוב הביצוע האמור. היעדר הרישוי נובע מתחלופת בעלים ולא בשל ליקויים תברואתיים ומפגעים בטיחותיים לציבור ועל כן אין סכנה בעיכוב הביצוע לאינטרס הציבורי. בנוסף, המערערת טוענת כי היא מצויה בעיצומו של הליך מתן הרישיון כנדרש לאחר שניתן אישור של מספר גורמים כבר כעת (למשל אישור כיבוי אש) ויתר האישורים הנדרשים מצויים בשלבים מתקדמים לאחר שנערכו ביקורות במקום.

מנגד, המשיבה סבורה כי אין לאפשר עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד למועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, הן בשל סיכויי הליך קלושים, והן בשל המפגע הבטיחותי הטמון בפעילותו של עסק ללא רישיון. לגישתה, לא התקיימה החובה לקיים הדיון בנדון במעמד שני הצדדים שכן אין המדובר בסנקציה פלילית אלא מנהלית שסדרי הדין הפליליים אינם חלים עליה. עוד מדגישה המשיבה, כי מתן עיכוב הביצוע המבוקש כמוהו הענקת הסעד למערערים במלואו וממילא יתייתר הדיון בערעורם.

4.

כידוע, בבקשה מעין זו, יש לערוך איזון בין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במסגרת זו, אף יש להעניק משקל לשיקולים מעשיים ועקרוניים כגון ליתן למערער את יומו בפני ערכאת הערעור. בנסיבות העניין, אף לנוכח הטענה בדבר התקדמות תהליך השגת האישורים הנדרשים – מבלי לקבוע עמדה נחרצת בעניין - וכן שהערעור נקבע לשמיעה בתוך תקופה קצרה, דומני כי האיזון הכולל נוטה לטובת המערערים (ראו: ע"פ 10523/05 מאפיית אריאל נ' מדינת ישראל (5.12.05).

5.

הערעור מתקבל. צו הסגירה יעוכב עד למועד מתן פסק-הדין בעפ"א 13103-06-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו.