ע"פ 10523/05 מאפית אריאל נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר זיו) בה נדחתה בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין שהושת עליה על-ידי בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופט א"ח ורבנר) עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי.

1.המבקשת, חברה בע"מ העוסקת במכירת דברי מאפה, ביחד עם שלושת מנהליה, הורשעה על-פי הודאתה בעבירות של עיסוק ללא רשיון בעסק טעון רישוי בניגוד לסעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995. על פי עובדות כתב האישום שהוגש נגדה, פעלה המבקשת ללא רישיון לניהול עסקה, במבנה בלתי חוקי וללא אישורים מאת הגורמים המוסמכים על-פי החוק.

2.ביום 6.1.05 גזר בית המשפט על המבקשת ועל שאר הנאשמים קנס כספי בסך 2,500 ש"ח כל אחד, וכן הוציא צו סגירה לעסק נשוא האישום, לביצוע בתום 120 ימים מיום מתן גזר הדין. כן הוסיף בית המשפט כי במידה ויהיו בידי הנאשמים כל האישורים המהותיים הנדרשים לניהול העסק, הם יהיו רשאים לפנות בבקשה לדחות את ביצוע צו הסגירה והבקשה תיבדק לגופה.

ביום 24.5.05 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקשת לעיכוב נוסף של ביצוע צו הסגירה, מאחר והמבקשת לא צירפה את כל האישורים המהותיים הנדרשים לניהול העסק. ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 6.10.05, אולם ניתן על ידו עיכוב ביצוע למשך שמונה ימים.

ביום 20.10.05, בתגובה לפנייתה של המבקשת לבית משפט השלום, הפנה בית המשפט את המבקשת לבית המשפט לעניינים מקומיים, ועיכב את ביצוע הצו עד ליום 26.10.05. ביום 30.10.05 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקשת בנימוק שאין מקום לבקש כי בית המשפט לעניינים מקומיים ייתן החלטה הנוגדת את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 6.10.05.

המבקשת הגישה ערעור על החלטתו זו של בית משפט השלום, וכן ביקשה עיכוב ביצוע זמני עד לדיון בערעור, אשר נקבע ליום 9.3.06. ביום 31.10.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע זמני, בנימוק שהבקשה הוגשה באיחור, וכן מאחר וסיכויי הערעור קלושים. בקשה נוספת שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא ביום 1.11.05.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.המבקשת טוענת כי אם לא יעוכב ביצוע צו הסגירה, הרי שיגרם לה נזק בלתי הפיך, וכן יסוכל ערעורה בפני בית המשפט המחוזי בו היא מבקשת את עיכוב ביצוע צו הסגירה. כן טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים, מאחר ומדובר בטענות משפטיות התוקפות את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה הוא אינו מוסמך לעכב את ביצוע צו הסגירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מאחר וגם לדברי בית המשפט לעניינים מקומיים בגזר דינו, לפיהם המבקשת תוכל להגיש בעתיד בקשה לעיכוב ביצוע, הדבר הותנה בכך שיהיו בידי הנאשמים כל האישורים המהותיים. אולם גם כיום אין בידי המבקשת אישורים אלו, והיא מודה בכך בעצמה, ועל כן יש לדחות את טענתה כי בקשתה תואמת את מה שנקבע בגזר הדין, מה שמביא לכך שסיכויי הערעור אינם ממשיים. אף את טענותיה של המבקשת בדבר הדרישות החדשות שבדו"ח משרד הבריאות יש לדחות לטענת המשיבה, מאחר וממועד הגשת כתב האישום בגין פעילותו הבלתי חוקית של העסק חלפו למעלה מארבע שנים, במהלכן היה למבקשת זמן די והותר על מנת להשיג את האישורים הדרושים.

4.על אף שמצאתי טעם בעמדת המשיבה, ולא בלב קל, החלטתי לעכב את ביצוע צו הסגירה. אין הצדק לכך שהמבקשת, כפי שעולה מגזר הדין, פנתה לקבלת אישור ראשוני לניהול העסק רק במהלך שנת 2004, ועל-פי דבריה גם כיום אין בידיה את האישורים הדרושים. עם זאת, קשה להתעלם מההשלכות החמורות המתלוות לסגירת עסק פעיל על אלו המתפרנסים ממנו לאורך שנים, ועל כן במידה רבה ביצוע צו הסגירה יוצר נזק שקשה להשיבו. אך השיקול שמכריע את הכף, לטעמי, הוא שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה ליצור תמונת מצב בשטח, אשר תקשה על דיון אמיתי בערעורה של המבקשת בפני בית המשפט המחוזי (והשוו: בש"פ 738/89 קולנוע דקל בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד מג(3) 759, 761).

5.משאלה פני הדברים, החלטתי להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע זמני עד ליום הדיון בערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. הדיון קבוע כאמור בפני הרכב ליום 9.3.06. מדובר בפרק זמן קצר למדי, וגם שיקול זה עמד לנגד עיניי בקבלת הבקשה. למותר לציין, שאינני מביעה כל דעה באשר לבקשה לעיכוב ביצוע גופה, אשר תידון בפני בית המשפט המחוזי.

6.ערה אני לכך שיתכן ומתעוררות שאלות מסוימות של סמכות בענייננו, הנוצרות מהשילוב בין סעיף 87 לחוק העונשין לבין סעיף 41 לחוק בתי המשפט. הצדדים לא טענו לעניין זה, ולאור האופי הייחודי של המקרה, העוסק בעיכוב ביצוע זמני עד לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, אינני רואה לנכון להידרש לכך.

אשר על כן, ביצועו של צו הסגירה עליו הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בגזר דינו מיום 6.1.05 יעוכב עד לדיון בע"פ 771/05. תיטיב המבקשת לעשות אם תשיג את כל האישורים הדרושים עד ליום הדיון בערעורה.