בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4607/99
ע"פ 5640/99
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט ע' ר' זועבי
המערער בע"פ 4607/99
והמשיב בע"פ 5640/99:
גבריאל בן שמואל הידנה
נגד
המשיב ה בע"פ 4607/99
והמערערת בע"פ 5640/99:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 28.6.99 בת"פ 275/98 שניתן
על-ידי כבוד השופטים מ' נאמן, ש' שטמר,
ר' ג'רג'ורה
תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי תש"ס (7.10.99)
בשם המערער: עו"ד האני נטור
בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פ ס ק - ד י ן
לפנינו ערעורים מזה ומזה על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי. בערעור על חומרת העונש (בע"פ 4607/99) אין כל ממש ואילו ערעור המדינה על קולת העונש (בע"פ 5640/99) בדין יסודו. נתייחס אפוא לערעור המדינה.
המשיב (יליד 1973) הורשע על-פי הודאתו בשתי פרשיות של ביצוע מעשים מגונים בקטינים בנסיבות מחמירות. בגדר הפרשה הראשונה נמצא אשם כי במקרים רבים, במשך תקופה העולה על שנה, עשה מעשים מגונים בילד כבן ½13. מתלונן זה היה אחי חברתו של המשיב, והמשיב עשה בו את המעשים במהלך טיולים משותפים שערך בחברתו, תוך ניצול קירבתו לילד והאמון שרחש לו. במקרה האחרון ניסה המשיב להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. לנוכח תגובתו החריפה של הקטין חדל ממעשהו, אך נראה שבעקבות מעשה זה, שהיה חמור מכל שנעשה בו עד לאותו היום, התלונן עליו הקטין, וכך נחשפה הפרשה. במסגרת פרשת האישום השניה הורשע המשיב בעשיית מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בקטין אחר, ילד כבן 15.
בית המשפט המחוזי גזר על המשיב שלוש שנות מאסר מחצית התקופה מאסר בפועל ומחציתה על-תנאי. בצדק טען בא-כוח המדינה, כי העונש שהוטל על המשיב איננו נותן ביטוי לחומרה שבה יש להתייחס למעשים מיניים בקטינים, ואף לא לצורכי ההגנה על שלומם של קטינים מפני פגיעות מיניות בגופם מצד בוגרים מסוגו של המשיב. בית המשפט המחוזי, ששיקולים אלה לא נעלמו מעיניו, ציין בגזר-דינו כי ייחס משקל רב להודאתו של המשיב, לעברו הנקי וכן להתרשמותו שהמשיב מכיר בחומרת מעשיו ומצטער עליהם.
חוששנו כי בנסיבות המקרה הנדון חרג בית המשפט המחוזי, במשקל שייחס לשיקולים אלה, מן המידה הראויה. כה חרג עד שהשיקולים לקולה הכריעו את הכף, בעוד שלחומרת המעשים ולצורך החברתי להגן על שלומם של קטינים מסוגם של המתלוננים - שהם העיקר בהענשת נאשמים שנמצאו אשמים במעשים מסוג זה - כמעט ולא ניתן משקל. אין צריך לומר כי ריבוי המעשים, והפגיעה בילד נוסף במהלך התקופה, מעלים יסוד לקשייו של המשיב לשלוט בדחפיו המיניים ומכאן למסוכנותו.
אנו מקבלים את ערעור המדינה. על-פי מעשיו ראוי היה המשיב להיענש בחומרה יותר גדולה, אך משום מידתנו הרגילה, שלא למצות את דינו של נאשם בשלב הערעור, הננו מעמידים את עונשו של המשיב על שש שנות מאסר, ארבע שנים מתוכן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על תנאי; כשהתנאי הוא כאמור בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הפיצוי שנפסק לטובת המתלונן יעמוד בעינו. ברי לנו כי המשיב זקוק לטיפול שמטרתו לסייע לו להתגבר על דחפיו. נציגת שירות המבחן הניחה את דעתנו, כי במהלך מאסרו יזכה המשיב לטיפול שהוא נזקק לו. כפועל יוצא מן האמור הננו דוחים את ערעור המשיב על חומרת עונשו.
ניתן היום, כז' בתשרי תש"ס (7.10.99).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99046070.
F03