ע"פ 4607/99 גבריאל הידנה נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 28.6.99. המבקש הורשע - על פי הודאתו - במעשים מגונים בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין), במעשים מגונים (עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין) ובמעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין). בית המשפט גזר על המבקש שלוש שנות מאסר, מתוכן שמונה-עשר חודשים בפועל. כן נקבע, כי עליו לפצות את אחד הקורבנות, בסכום של 10,000 ש"ח. ביצוע גזר הדין עוכב, על ידי בית המשפט המחוזי, עד ליום 12.7.99, על מנת לאפשר למבקש להתארגן לקראת ריצוי עונשו. המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש לבית משפט זה ביום 11.7.99 ואליו צירף בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

2.על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 10.7.98, היה המבקש מעורב בשתי פרשות של עבירות מין בקטינים. המתלונן הראשון, קטין יליד שנת 1983, הוא אחיה של מי שהיתה חברתו של המבקש. בינו לבין המבקש נרקמו קשרי ידידות. באפריל 1997, בהיות הקטין בן שלוש-עשרה וחצי, ביקש ממנו המבקש להתלוות אליו לבית נטוש, שם שוחח עמו בענייני מין, ביקש ממנו להראות לו את איבר מינו, פתח את מכנסיו של המתלונן ושפשף את איבר מינו של המתלונן ואת איברו שלו עד ששניהם הגיעו לידי סיפוק. המבקש חזר על התנהגות זו בהזדמנויות שונות, במהלך שנה. בתחילת חודש מאי 1998 לא הסתפק המבקש במעשים אלו ואף סובב את המתלונן והחדיר קמעה לפי טבעתו את איבר מינו. המתלונן התנגד והמבקש הפסיק, אך המשיך לחכך את איבר מינו בעכוזו של המתלונן עד לסיפוק.

המתלונן השני הוא בן דודו של המתלונן הראשון, קטין יליד 1982. במהלך אירוע משפחתי התיישב המבקש עם המתלונן על ספסל מחוץ לשטח המסיבה, שוחח עמו בענייני מין, לחץ על איבר מינו מבעד למכנסיו, ביקש ממנו להראות לו את איברו, וליטף את כתפו. המתלונן סירב והסיר את ידי המבקש מעליו.

3.בית המשפט המחוזי ציין לחומרה, כי המבקש ניצל את חוסר האונים של הקטינים. בנוסף מנה בין הגורמים המחמירים את הצורך בענישה מרתיעה ואת הצורך להגן על בריאותם הפיסית והנפשית של קטינים. לזכותו של המבקש, ציין בית המשפט, כי יש לתת משקל רב להודאתו, אשר חסכה התדיינות שהיתה עלולה לפגוע בקטינים. בנוסף התרשם בית המשפט מחרטתו של המבקש, ומעברו הנקי. בית המשפט הביא בחשבון את מעצר הבית בו שהה המבקש במשך קרוב לשנה. בית המשפט ציין, כי לא ניתן היה ללמוד מתסקיר המבחן, האם קיים חשש שהמבקש יחזור על מעשיו בעתיד. בית המשפט קמא הוסיף כי קצין המבחן לא המליץ המלצה טיפולית כלשהי לגבי המבקש "לנוכח חוסר כוחותיו כיום לבדיקה מעמיקה של בעיותיו". יצוין, כי בקובעו את הפיצוי למתלונן הראשון, ציין בית המשפט, כי הוא לוקח בחשבון את הטיפול הנפשי לו יזדקק המתלונן, בשל הטראומות שנגרמו לו ושלפי תסקיר הקורבן עלולות לגרום לו לקשיים בעתיד.

4.בפניי טען בא כוח המבקש כי יש סיכויים בערעור על חומרת העונש וכי אין במבקש מסוכנות לציבור ואין חשש כי לא יתייצב לריצוי העונש. כן יש בשליחתו למאסר משום פגיעה באישיותו. באת-כוח המדינה התנגדה לעיכוב הביצוע.

5.לאחר ששמעתי את בעלי הדין ועיינתי בכל החומר, לא השתכנעתי כי יש נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר הדין. העיקרון הוא כי עם גזירת הדין יש להתחיל בריצוי העונש. אי לכך הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב במשטרת חיפה ביום 15.7.99, בשעה 10:00 לריצוי עונשו.