ע"פ 465/06 דוד אביבי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בשורה של עבירות מין אותן ביצע כלפי חמש מתלוננות שונות. ההרשעות הן בעבירה אחת של אינוס בניגוד לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; 3 עבירות של אינוס במרמה בניגוד לסעיף 345(א)(2) לחוק; 5 עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס במרמה בניגוד לסעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(2) לחוק; ו-4 עבירות של מעשה מגונה בלא הסכמה בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק. המבקש זוכה מחלק מעבירות המין בהן הואשם בכתב האישום.

2.הרקע להרשעה קשור בנסיבות הבאות שהוכחו במשפט: המבקש עוסק, בין היתר, בציור, והוא פרסם בקיץ 2003 מודעה בעיתון המזמינה דוגמניות ציור לדגמן עבורו תמורת תשלום. חמש מתלוננות פנו בזמנים שונים לסטודיו שלו בעקבות המודעה. כשהגיעו למקום, גילו כי מדובר בדוגמנות עירום, ולאחר שפשטו בגדיהן, הציבן המבקש בתנוחות שונות והחל לציירן. על פי ממצאי הכרעת הדין, במהלך הציור ביצע בהן מעשי אינוס, אינוס במרמה, מעשים מגונים ומעשים מגונים במרמה. בכלל מעשיו, גם משח את גופן של המתלוננות בשמן באבריהן האינטימיים, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינן, תוך שהוא גורם להן להאמין כי פעולות אלה נחוצות למטרות אומנותו. בית המשפט מצא כי מעשיו של המבקש בגופן של המתלוננות נעשו בלא הסכמתן, תוך השפלתן ופגיעה בכבודן. העונש שנגזר על המבקש הועמד על 6 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.

3.המבקש עותר לעכב את תחילת ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור שהגיש הן על הכרעת הדין והן על העונש. בטיעוניו לענין זה הוא עומד על כך כי היה משוחרר בחלופת מעצר במהלך המשפט, ועם מתן הכרעת הדין נאסר, אולם שוחרר בסמוך לאחר מכן על ידי בית משפט זה עד למתן גזר הדין. הוא קיים את תנאי השחרור כהילכתם ובלא סטייה, ולפיכך אין טעם שלא לתת בו אימון גם במהלך התקופה שעד להכרעה בערעור. כן נטען, כי מתקיימים לגבי המבקש התנאים שהוצבו בהילכת ארנולד שוורץ, המצדיקים היענות לבקשת עיכוב ביצוע המאסר; נסיבות העבירה מלמדות כי לא נשקפת סכנה לציבור מפניו; תקופת מאסרו אינה ארוכה, ואם יחל בריצויה, עלול הערעור להתייתר, כולו או מקצתו; סיכויי הערעור טובים מבחינת השאלות המשפטיות העולות בו, המעוררות לטעמו של ב"כ המבקש, קושי ממשי; התנהגותו של המבקש לכל אורך המשפט היתה למופת ונסיבותיו האישיות הינן קשות נוכח הכתם הכבד שדבק בו לאורך המשפט.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש. טענתה היא כי פסק הדין עומד על יסודות איתנים ולא מתקיימים לגבי המבקש אותם תנאים חריגים הצדיקים סטייה מן הכלל כי על נאשם לרצות את עונש המאסר עם היגזרו.

4.נתתי דעתי למכלול נסיבות הרשעתו של המבקש ולפרטי גזר דינו. התייחסתי לטיעוניו של ב"כ המבקש בתמיכה לבקשתו לעכב את תחילת ריצוי מאסרו; באתי לכלל מסקנה כי ענין זה אינו מצדיק את קבלת הבקשה, וכי אין עילה טובה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור. נקודת המוצא בענייננו היא כי ריצוי מיידי של העונש הוא הכלל הנובע מהחוק, ואילו לעיכוב ביצוע העונש נדרשת עילה מבוררת (סעיף 43 לחוק העונשין והילכת ארנולד שוורץ ). דחיית ריצויו של עונש מאסר בשל ערעור שהוגש מחייבת, איפוא, קיומן של נסיבות ותנאים המצדיקים זאת, ואשר לטעמי אינם מתקיימים בנסיבות שלפנינו.

5.ענייננו בעבירות מין חמורות שבוצעו על יד המבקש כלפי חמש מתלוננות. אופי העבירות, היקפן, וריבוי קרבנות העבירות משווה לענין זה חומרה מיוחדת. אורך תקופת המאסר שהוטלה על המבקש, בניגזר מחומרת המעשים, אינה קצרה כלל ועיקר. שש שנות מאסר שנגזרו עליו אינן מעמידות בסכנה את תכליתו של הערעור באם יתחיל לרצות את עונש המאסר כבר עתה. אורכה של תקופת המאסר שנגזרה מחלישה באופן ניכר את משקלה של הבקשה לעכב ביצוע העונש. אשר לטיב הערעור וסיכוייו, הרי מבלי להתיימר לחרוץ מראש את דינו של הערעור בטרם התברר, אסתפק באמירה כי אינני צופה סיכויים טובים במיוחד לערעור זה; גם אם אין להקל ראש בטיעוניו המשפטיים של ב"כ המבקש בערעור, הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין מצביעים, על פניהם, על פליליות מעשיו של המבקש, אשר לא בנקל ניתן יהיה להפריכם.

אמת הדבר, כי עד למשפט זה חי המבקש, בעיקרו של דבר, חיים נורמטיביים (למעט הרשעות בודדות בעבירות שוליות, כדבריו של בית המשפט קמא). הובאו ראיות רבות לגבי נדבנותו ועזרתו לאנשים רבים, והתנהגותו במהלך המשפט בעת שהיה משוחרר גם היא היתה תקינה. אולם גורמים אלה, כשהם לעצמם, אין די בהם כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של המאסר מקום שיש קושי ממשי לבססו על אדנים אחרים.

בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה לעכב את ביצועו של העונש שנגזר על המבקש, ואני דוחה את בקשתו.

המבקש יתייצב, איפוא, לתחילת ריצוי עונשו ביום 5.2.06 עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.