ע"פ 4700/12 חננוב אראל נ. מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

1.

ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן ) על המערער, בעקבות הרשעתו בעבירות של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק ); היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; ופריצה לרכב (3 עבירות), לפי סעיף 413ו (סיפא) לחוק. על המערער נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל והופעל עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים, במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו בתיק זה, כך שבסך הכל אמור המערער לרצות 28 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו. כמו כן נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יורשע במשך שנתיים מיום שחרורו בעבירות של הצתה או פריצה לרכב; 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יורשע במשך שנתיים מיום שחרורו בעבירה של היזק לרכוש במזיד; ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.

רקע

2.

כעולה מכתב האישום המתוקן, בליל ה-31/1/11 פרץ המערער לשלוש מכוניות: ראשית פרץ לרכב שחנה בחניון מקורה. מתוך חשש שטביעות אצבעותיו

נותרו על הרכב - הצית המערער את הרכב, אשר נשרף כליל. כתוצאה מההצתה נגרם גם נזק לשתי מכוניות שחנו בסמוך וכן לצינורות ביוב סמוכים. בהמשך הלילה פרץ המערער, בחניון אחר, לרכב נוסף וגנב מתוכו מכשיר רדיו-טייפ, טבעת וכסף קטן. כמו כן, ניסה המערער לגנוב מן הרכב מכשיר "מיני-דיסק" שנשבר כתוצאה מניסיון הגניבה. לאחר מכן, פרץ המערער לרכב שלישי וגנב ממנו, בין היתר, מכונת גילוח.

3.

תחילה כפר המערער במיוחס לו ואף ניהל משפט זוטא בנוגע לחוקיות גביית הודאתו, אך טענתו נדחתה. בהמשך, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והמשיבה התחייבה לעתור לעונש מירבי של 36 חודשי מאסר ולמאסר על תנאי.

4.

בטרם גזר את דינו של המערער, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן. בתסקיר, תואר רקעו האישי והמשפחתי של המערער. שירות המבחן עמד על כך שהתמכרותו של המערער לסמים ולאלכוהול החלה כבר בגיל צעיר וכל ניסיונותיו להיגמל עד כה לא צלחו. כעולה מן התסקיר, המערער עמד בקשר עם שירות המבחן בעבר, במסגרת הליכים פליליים שננקטו נגדו, אך ניסיונותיהם לשלבו אז בטיפולי גמילה לא צלחו. קצינת המבחן שנפגשה עם המערער, התרשמה כי הוא נמצא בשלבים ראשונים של הבנת מצבו ונטילת אחריות, והדגישה, כי ישנה חשיבות שימשיך בהליך טיפולי. עם זאת הומלץ, כי נוכח חומרת העבירות, ימשיך המערער את ההליך הטיפולי בין כתלי בית הסוהר. כן הומלץ להשית עליו תשלום פיצוי למתלונן.

5.

בבואו לגזור את דינו של המערער שקל בית משפט קמא את עברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות ורכוש, ושבגינו אף ריצה עונשי מאסר בפועל. הודגש, כי במסגרת גזר הדין, בגדרו הושת על המערער עונש המאסר האחרון שריצה, בית המשפט הלך כברת דרך לקראת המערער נוכח הבטחתו שלא יחזור לסורו, והנה זמן קצר לאחר שחרורו ביצע את העבירות בתיק זה. מנגד, שקל בית המשפט לקולא את הליך הגמילה בו החל המערער, את הודאתו במיוחס לו ואת החרטה שהביע. בית המשפט גם ציין, כי בהמשך לדבריו בנוגע לרצונו לפצות את המתלונן, המערער אכן הפקיד את כספי הפיצויים. נוכח האמור החליט בית המשפט שלא למצות את הדין עם המערער, וכאמור, גזר עליו, בין היתר, 24 חודשי מאסר בפועל וכן הפעלתו במצטבר של עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים.

הערעור

6.

בערעור, המופנה כלפי חומרת העונש, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבות חייו הקשות של המערער, כפי שפורטו בתסקיר, ולכך שביצע את העבירות תחת השפעת סמים. עוד נטען, כי היה מקום ליתן משקל לקולא לכך שהמערער הודה במיוחס לו "בהזדמנות הראשונה האפשרית מבחינתו" וכן לכך שהמערער לקח אחריות על מעשיו והפקיד את כספי הפיצויים עוד בטרם נגזר דינו. עוד נטען, כי יש מקום להקל בעונש נוכח מאמציו של המערער לחולל שינוי חיובי בחייו. לבסוף נטען גם, כי העונש חורג בחומרתו מרף העניש הנוהג, שכן במקרים דומים נטו בתי המשפט ליתן משקל רב יותר לנסיבות אישיות הדומות לאלו של המערער.

7.

בתסקיר משלים מיום 5.9.2012 (להלן: התסקיר השני ), שהוגש לקראת הדיון בערעור, נמסר, כי המערער לא נמצא בסבב חופשות מהכלא והוא אינו משולב בתכנית תעסוקה או חינוך. עוד נמסר, כי המערער לא נמצא מתאים על-ידי הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ) להשתתפות בתכנית שיקום וכי הוא משתתף בתכנית לגמילה מסמים.

8.

בדיון לפנינו חזר בא כוח המערער, עו"ד עירוני, על עיקר טענותיו שבהודעת הערעור, ובראשן הטענה שבית משפט קמא לא העניק משקל מספק לנסיבותיו האישיות של המערער, נסיבות ביצוע העבירה ותהליך השיקום שבעיצומו הוא נמצא, שכלל גם סיומה בהצלחה של תכנית חינוכית בין כתלי בית הכלא. הסנגור ביקש כי בית המשפט ימחיש למערער, בדרך של הקלה בעונש, שלמאמצי השיקום שלו תוצאות של ממש, ובכך יינתן למערער תמריץ להתמיד בדרך השיקום וחיזוק בהתמודדותו עם קשייו. באת כוח המדינה טענה, כי העונש שנגזר על המערער נמוך משמעותית מהעונש המירבי לו עתרה התביעה במסגרת הסדר הטיעון, וכי העונש מתון בנסיבות, קרי, נוכח עברו הפלילי של המערער, חומרת העבירות בהן הורשע, ונסיבות ביצוען.

בדיון התגלעה סתירה בין דברי עו"ד עירוני לבין האמור בתסקיר השני ודברי נציג שירות המבחן בנוגע להשתלבות המערער בתכנית חינוכית. נוכח האמור, הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר מעדכן, בו יימסר האם המערער השתלב בתכנית חינוכית אם לאו, ויוסבר מדוע הוא לא נמצא מתאים לשילוב בתכנית שיקום. בתסקיר המעדכן נמסר, כי המערער אכן השתלב בקורס חינוך בסיסי אותו סיים בהצלחה. עוד נמסר, כי רש"א לא מצאה את המערער מתאים לתכנית שיקום כיוון שעניינו טרם נדון על-ידי וועדת אלימות. נמסר גם, כי המערער לא הגיע לפגישה, שנקבעה לו לאחרונה, עם גורמי רש"א, וייתכן שהדבר נובע מכך שהוא פועל לבניית תכנית שיקום באופן פרטי. לבסוף נאמר, כי המערער התקבל לתכנית טיפולית בה יוכל להמשיך גם לאחר שחרורו ממאסר.

דיון והכרעה

9.

לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות המקרה, באנו לכלל דעה שאין מקום להתערב בעונשו של המערער. כידוע "אין ערכאת הערעור מעמידה את עצמה בנעלי הערכאה הדיונית לענין מידת העונש; והתערבותה בהקשר זה מצומצמת לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , פסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998)). הדברים נכונים ביתר שאת במצב של הסדר טיעון, כאשר העונש שנגזר מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים, ואף נופל באופן ממשי מהעונש המירבי לו עתרה התביעה (ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.2011), להלן: עניין חן ).

10.

לא מצאנו, כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין שיקולי הענישה השונים בעניינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות, שבוצעו אך זמן קצר לאחר שהמערער שוחרר ממאסר ולאחר שהביע רצון לשנות את אורחות חייו. עם זאת, בית המשפט לא מיצה את הדין עם המערער; זאת, בין היתר, נוכח הרצון שהביע לשנות את דרכיו והפיצוי הכספי שהפקיד לטובת המתלונן. בפנינו נטען, כי המערער אכן נקט צעדים שונים במסגרת מאמציו לחולל שינוי חיובי בחייו, וביניהם השתתפות בתכנית החינוכית שצלח והתמדתו בתכנית גמילה. אף אם המערער יתמיד בדרך זו, וכך יש לקוות, מאמציו לשיקום אינם חזות הכל ויש לשקול לצד התפתחויות חיוביות אלה, ולצד נסיבותיו האישיות הלא קלות של המערער, את חומרת העבירות בהן הורשע ונסיבותיהן. כזכור, אין זו הפעם הראשונה שהמערער פורץ לכלי רכב או נוקט באלימות. במקרה שלפנינו, פרץ המערער לשלושה כלי רכב ואף הצית אחד מהם, וכל זאת זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר בגין עבירות דומות. למקרה זה נודעת חומרה יתרה נוכח עבירת ההצתה, שכידוע, נשקף הימנה סיכון של ממש שיכול להגיע לכדי סכנת חיים, שהרי לא תמיד ניתן לשלוט באש המתלקחת "ואחריתה מי ישורנה" (ע"פ 8373/11 פושקריוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.7.2012)). אמנם בענייננו, ההצתה גרמה בעיקר נזק לרכוש (פגיעה בכלי רכב, צינורות ביוב ודירה שהוצפה כתוצאה מהפגיעה בצינורות) אך אין בכך להפחית מחומרת העבירה:

"עבירת ההצתה היתה המסוכנת ביותר, במובן הפשוט של הסכנה לחיים ולרכוש, והפוטנציאל ההרסני שבה, וכדברי בית משפט זה ... מפי השופט - כתארו אז - ריבלין, בבש"פ 6526/02 אלענמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם): 'שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה...'. לא בכדי קבע לה המחוקק עונש מאסר מן הגבוהים שבסולם הענישה ... בשל הסכנה הרובצת לפתח, בגינה, שראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות" (ע"פ 3210/06 פ’ ע’ נ' מדינת ישראל , פסקה ה(1) (לא פורסם, 18.3.2007)).

11.

סיכומם של דברים, במסגרת הסדר טיעון עתרה התביעה לעונש מירבי של 36 חודשי מאסר בפועל. חרף חומרת העבירות ועברו הפלילי, בית משפט קמא לא מיצה את הדין עם המערער, וגזר עליו עונש מאסר של 24 חודשי מאסר בפועל (בצירוף עונש מאסר בן 4 חודשים על תנאי שהופעלו בעקבות ביצוע העבירות בתיק זה). בענייננו, המערער לא הצביע על "נסיבות מיוחדות וחריגות" (עניין חן , פסקה 4) אשר יצדיקו התערבות בעונש שנגזר עליו, שכאמור, אינו חורג מגבול הענישה העליון שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, ואף נופל ממנו. בנסיבות אלה, בהן לא מצאנו כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין חומרת מעשיו של המערער לבין נסיבותיו האישיות, אין מקום להתערב בעונשו של המערער.

הערעור נדחה.