ע"פ 4729/98 כלפון אלי נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת.פ. 501/96, שניתן ביום 5.7.98 , בעבירת אינוס ומעשה מגונה ונדון לארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, כשמדובר על אירועים בדצמבר 1995 .

2.בא-כוח המערער מבקש לעכב את ביצוע גזר הדין.

בא-כוח המערער טוען שיש למערער סיכוי טוב בערעור. הוא מציין את דברי בית המשפט בעמ' 135 ו136- בדבר תמיהות שמצא בית המשפט בהתנהגות המתלוננת ושהכרעת הדין נקבעה על פי השערות, מבלי שבית המשפט נתן תשובה לתמיהות. מה עוד שלטענתו בית המשפט לא התייחס לכך שמדובר בעדות מתלוננת, שחזרה למערער, לאחר טענתה שבוצע בה אונס. אף שבית המשפט מציין כי הוא מאמין למתלוננת - אין הסבר לאותה התנהגות.

3.בא-כוח המערער טוען שהמערער שוחרר בערבות מינואר 1995 ועד היום, כשהוא לא הפר את תנאי הערבות וחרף ההאשמות בהן הואשם, לא נעצר המערער מההתחלה ועד עתה ותנאי הערובה היו קלים ולא כמתחייב, לכאורה, מההאשמות החמורות, יחסית, שיוחסו לו בכתב האישום.

4.לעומתו טוען בא-כוח המדינה, כי אין סיכוי ממשי לערעור המבוסס על מהימנות העדים ובעיקר המתלוננת וחוסר האמון לנאשם. אף אם יש סיכוי קלוש, הוא סיכוי כמו בכל ערעור פלילי.

לטענתו, התמיהות בפסק-הדין הובהרו ובית המשפט מצא חיזוק מספיק, חרף התמיהות והסתירות בעדות המתלוננת ולא היה מקום ל"אזהרה עצמית", על פי סעיף 55א'(ב) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- ולא היה צורך שבית המשפט יציין במפורש שהכרעתו היא מעבר לכל ספק.

לטענתו לא יהא זה נכון לעכב ביצוע גזר דין ל4- שנים בשל טענות כפי שנטענו על-ידי המערער.

5.אכן, ברי שלאחר שאדם מורשע ונידון לתקופת מאסר ממושכת, לא יעכב בית המשפט של ערעור, את גזר-הדין, אלא מקום שבית המשפט סבור כי עלול להיגרם למערער, עיוות דין, אם גזר-דינו לא יעוכב.

6.אולם כלל זה שבית המשפט נוהג בו במרבית המקרים, אינו כלל אשר מונע אפשרות, במקרים מסוימים, לעכב את ביצוע גזר-דין לתקופה, יחסית, קצרה.

7.כאן יש להתחשב שכמעט 3 שנים לאחר האירועים הנטענים - שוחרר המערער בערובה ובית המשפט לא מצא, עם הגשת האישום, מקום למעצר או למעצר בית, או לשחרור בתנאים קשים והנאשם עובד בחברת "מטייל שפע", בבאר-שבע.

8.בדעתי, על פי הכרעת הדין, להורות על שמיעת הערעור, תוך מספר חודשים, מהיום ולפיכך ניראה לי שאין בעיכוב ביצוע גזר הדין, לעוד מספר חודשים, מעבר לתקופה של יותר משנתיים וחצי שהנאשם משוחרר כבר בערובה, כי יגרם נזק לציבור, בנסיבות אלה; אך ברי שתנאי הערובה יהיו קשים יותר.

9.די במה שאמרתי לעיל ואינני רוצה להוסיף, לעניין הסיכויים בערעור, מעבר למה שאמרתי בתחילת סעיף 8 לעיל, היינו שראוי שהערעור ישמע בהקדם ויקבעו תנאים לשחרור בערובה עד להכרעה בערעור.

10.עיכוב גזר הדין יעוכב בתנאים הבאים:

(א) איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

(ב) תינתן ערבות בנקאית או במזומן בסך 30,000.- ש"ח להבטחת הופעת המערער לריצוי עונשו, אם הערעור ידחה.

בנוסף לכך תוגש ערבות 2 ערבים, בכתב ערבות, על סך 50,000.- ש"ח כל אחד, לשביעות רצון מזכיר בית המשפט.

(ג) המערער יוכל לצאת מביתו לעבודה ולסידורים כל יום ל12- שעות, היינו מ06:00- בבוקר ועד 18:00 בערב. בשעות האחרות ישהה בביתו.

אם תנאים אלה לא יקויימו תוך 21 יום מהיום - ייעצר המערער.

11.הערעור יקבע תוך 3-4 חודשים מהיום.