ע"פ 4735/03 אילון צברי נ. מדינת ישראל

בפסק-דיננו מיום 27.11.03, שהתייחס לערעורו של המבקש ולשני ערעורים נוספים, נפלה טעות: בסקירת העבירות שבהן הרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקש ואת המערער בע"פ 4791/03 (יורם נגלר) צוין, מחמת טעות, כי המבקש הורשע גם בשלוש עבירות של הדחה בחקירה, בעוד שמי שהורשע בשלוש העבירות האמורות לא היה המבקש אלא נגלר. משעמד על הטעות הגיש סניגורו של המבקש את הבקשה שלפנינו, בגדרה עתר לביטול פסק-הדין, ככל שהוא מתייחס למבקש, ולקיום דיון מחודש בערעורו של המבקש על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי. בבקשה נטען, כי בפסק-הדין נפלה "טעות חמורה", שהייתה לה השלכה על הכרעתנו בערעורו של המבקש על גזר-הדין. הסניגור נאחז במה שנאמר בפסק-הדין, כי העונשים שנגזרו על נגלר אינם יכולים להוות בסיס להשוואה לעניין העונשים שראוי להטילם על המבקש, "זאת לנוכח חלקו של נגלר בביצוע העבירות, שהן מבחינת ההיקף הכמותי והן מבחינת דרגת החומרה היה מצומצם בהרבה מחלקו של [המבקש]". על רקע זה טען, כי הטעות שנפלה בפסק-הדין הגדילה, בעיני בית-המשפט, את הפער שבין מספר העבירות שבהן הורשע המבקש לבין מספר העבירות שבהן הורשע נגלר.

לאחר עיון בטענות הסניגור ובתגובת באות-כוח המשיבה, חזרנו ועיינו בכל החומר שהיה לפנינו במועד כתיבת פסק-הדין; ומסקנתנו היא, כי דין הבקשה להידחות. הטעות שנפלה בפסק-דיננו אינה אלא בגדר טעות מסוג "הוספת דבר באקראי" ו"השמטה", שניתן וראוי לתקנה בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ברם, לטעות זו לא הייתה כל השלכה על קביעתנו, כי העונשים שנגזרו על נגלר אינם יכולים להוות בסיס להשוואה לעניין העונשים שראוי לגוזרם על המבקש. לאמיתו-של-דבר, וחרף התיאור המוטעה שהובא בסקירת עבירותיהם של המבקש ושל נגלר בפתח פסק-הדין, היינו ערים ומודעים היטב לטענות הסניגור בשלב הדיון בערעור, שבהטעימו את הפער בין עונשיו הקלים של נגלר לבין הענשתו בחומרה של המבקש ציין, בין היתר, כי העונשים שנגזרו על נגלר התייחסו גם להרשעתו בשלוש עבירות של הדחה בחקירה, בעוד שהמבקש - שאף הוא ביצע עבירה שעניינה בשיבוש הליכים - הובא לדין ונענש על עבירתו האמורה בהליך נפרד. עם זאת, לא ראינו לקבל את טענת הסניגור - שהתבססה על עקרון אחידות הענישה - כי משהקל בית-המשפט בעונשו של נגלר יותר משהיה ראוי לעשות, יש כדי לחייב הקלה גם בעונשו של המבקש. למותר להוסיף, כי בפסק-דיננו החלטנו לקבל את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, אלא שהכרעה זו התבססה על טעמים אחרים, שהוסברו בפסק-דיננו. בקביעת עונשו הראוי של המבקש לא ייחסנו כל משקל לעונשים שנגזרו על נגלר; ואף לא לעבירות ההדחה בחקירה, שמחמת טעות גרידא נכללו בפסק-הדין בסקירת העבירות שבהן הורשע המבקש.

הבקשה לביטול פסק-הדין נדחית. עם זאת, ומכוח סמכותנו לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, הננו מחליטים לתקן את הטעות שנפלה בפסק-דיננו כלהלן: בקטע הפתיח של פסק-הדין, בשורה השישית, לאחר המילים "ללא היתר כדין" תבוא נקודה ואילו המילים "וכן בשלוש עבירות הדחה בחקירה" תימחקנה. ובשורה האחת-עשרה של קטע הפתיח, לאחר המשפט המסתיים במילים "מתן שוחד", יבוא: "כן הורשע בשלוש עבירות של הדחה בחקירה". תדפיס מתוקן של פסק-הדין יופק לחתימתנו והעתקיו יומצאו לבאי-כוח הצדדים, וכן לבא-כוחו של נגלר, ביחד עם העתק ההחלטה.