ע"פ 4736/22ריאד עאזם נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת הבכירה א' וישקין ; להלן: המותב הנוכחי או המותב ) מיום 15.6.2022 בפל"א 9208-03-22 (להלן: ההליך

הנוכחי ) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

ביום 22.8.2019 הוגש כתב אישום נגד המערער ובו יוחסו לו עבירות של נהיגה כשרישיון הרכב פקע, בניגוד להוראות סעיף 2 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) וכן נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה (תת"ע 9054-08-19; להלן: ההליך

הקודם ).

2.

ההליך הקודם התנהל לפני סגן הנשיאה א' נוריאלי (להלן: המותב הקודם ) , וביום 25.12.2019 הודה המערער בכל עובדות כתב האישום, והמותב הקודם קבע דיון לטיעונים לעונש.

בעקבות אילוצי בית המשפט ובהסכמת הצדדים, ביום 24.1.2021 הועבר ההליך הקודם מהמותב הקודם למותב הנוכחי.

3.

ביום 29.9.2021 התקיים דיון לטיעונים לעונש לפני המותב הנוכחי, ובו הודיע ב"כ המשיבה כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו הם עותרים במשותף להשית על המערער עונש של פסילה בפועל של 12 חודשים תוך הפעלת פסילה על תנאי של שישה חודשים בעקבות הרשעה קודמת; שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות; מאסר של שלושה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים; וכן פסילה על תנאי וקנס לפי שיקול דעת בית המשפט (להלן: העונש המוסכם ).

ביום 14.10.2021 גזר המותב הנוכחי את עונשו של המערער. בגזר הדין אימץ המותב הנוכחי את הסדר הטיעון ואת העונש המוסכם ובהקשר זה ציין "מצאתי לנכון לכבד הסדר הטיעון, ככתבו וכלשונו". באשר לרכיבי הקנס והפסילה על תנאי שהצדדים הותירו לשיקול דעתו, גזר המותב קנס של 1,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם ופסילת רישיון נהיגה בת ארבעה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים.

4.

ביום 22.3.2022 הוגש נגד המערער כתב האישום נושא ההליך הנוכחי, במסגרתו הואשם המערער בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה כשרישיון הרכב פקע, בניגוד להוראות סעיף 2 לפקודת התעבורה; וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. בפרק העובדות בכתב האישום צוין כי ביום 14.10.2021 במסגרת ההליך הקודם נגזרו על המערער, בין היתר, 12 חודשי פסילה.

ההליך הועבר לטיפולו של המותב, ובפתח הדיון שהתקיים ביום 12.5.2022 טען ב"כ המערער כי בחודש אוקטובר גזר המותב את דינו של המערער בהליך הקודם "למאסר על תנאי", ולפיכך ביקש את העברת ההליך למותב אחר. בעקבות זאת הורה המותב כי תוגש בקשה מנומקת בכתב שעליה תגיב המשיבה.

5.

ביום 15.5.2022 הגיש המערער את בקשתו לפסילת המותב וטען כי מאחר ש"לא מזמן" דן המותב בהליך הראשון ובמסגרת זו "אך טבעי שנגלה לעיני [המותב] בתיק הקודם מידע רב, כגון עברו התעבורתי של [המערער]" – קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את העברת ההליך לטיפולו של מותב אחר.

6.

המשיבה מצידה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה בציינה כי "העובדה ששופט דן בהליך קודם של נאשם אינה מהווה עילה לפסילת שופט".

ביום 15.6.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי אכן לא אחת כבר נפסק שהעובדה ששופט דן בהליך אחר של אותו נאשם ואף נחשף להרשעות קודמות שלו, אינה פוסלת אותו מניה וביה מלשבת בדין. בענייננו, כך נקבע, "מלבד הטענה כי [המותב] דן [בהליך הקודם], לא נטענה כל טענה נוספת המלמדת על חשש ממשי למשוא פנים".

7.

מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומדגיש כי "בשים לב לחלוף זמן מועט" בין גזר הדין בהליך הקודם לבין ההליך הנוכחי, קם חשש ממשי למשוא פנים. המערער מוסיף כי אמנם אין מניעה שמותב "ידון בעניינו של בעל דין שהיה צד בתיק קודם בפני אותו מותב", אך לטענתו בענייננו מדובר ב"סמיכות זמנים הדוקה" ובשני הליכים פליליים. לפיכך, כך נטען, יש לתת לסמיכות הזמנים "משקל נכבד לטובת פסילת המותב". עוד טוען המערער כי יש בהתרחשויות "כדי לצייר ולו בתודעה של המותב הנכבד שהמערער למוד פשע ויש להחמיר בעונשו או להתייחס אליו באופן אחר" ולפיכך, יש להורות על פסילת המותב, למצער מחמת מראית פני הצדק.

8.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב . לא מצאתי כי מתקיים חשש כזה בענייננו. כפי שציין המותב בצדק, לא אחת נפסק כי העובדה שמותב דן בעבר בעניינו של נאשם, ואף נחשף אגב כך לעברו הפלילי, אינה מקימה מניה וביה עילת פסלות אלא יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין (ראו: ע"פ 4355/22 קימרי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (7.7.2022)) (להלן: עניין קימרי ). עוד נפסק כי הטוען לפסלות שופט בשל חשיפתו למידע בלתי קביל, נדרש להראות כי השופט נחשף ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל שממנו לא יוכל להשתחרר, ולהבהיר מהו המידע ובאיזה אופן הוא צפוי להשפיע על שיקול דעתו של השופט (ראו: ע"פ 3947/21 ביטון נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.7.2021)). בענייננו, המערער טוען כי "טבעי הוא" שהמותב נחשף במסגרת ההליך הקודם ל"מידע רב, כגון עברו התעבורתי". דברים אלה נטענים בעלמא וללא פירוט ואין בהם כדי להצדיק סטיה מן הכלל לפיו העובדה שהמותב דן בעבר בעניינו של המערער ואף נחשף אגב כך לעברו הפלילי, אינה מקימה עילת פסלות מניה וביה.

יתרה מכך – כבר נפסק בעבר כי חשיפה להרשעות קודמות של נאשם לא תקים עילת פסלות כאשר מידע זה הוא חלק ממרכיבי העבירה, וככזה מפורט בכתב האישום (ראו: עניין קימרי , בפסקה 9). כזה הוא המצב בענייננו – כאמור, בפרק העובדות בכתב האישום מפורש כי על המערער נגזרו 12 חודשי פסילה במסגרת ההליך הקודם. ממילא כל מותב שידון בעניינו של המערער ייחשף לכך שרישיונו נפסל. בנסיבות אלה, העובדה כי המותב הוא זה שגזר את דינו של המערער בהליך הקודם, ואפילו חודשים ספורים קודם להליך הנוכחי, אינה מצדיקה את פסילתו. העובדה כי ההליך הקודם הסתיים בהסדר טיעון סגור, שאותו אישר המותב מבלי שנדרש לקבוע ממצאי מהימנות בעניינו של המערער, תומכת אף היא במסקנה שאליה הגעתי (ראו: ע"פ 5200/19 גבר נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (7.8.2019)).

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.