ע"פ 4738/98 אדריאן שטיין נ. מדינת ישראל

1.על המבקש (להלן: "הנאשם") הוטל מאסר בפועל של שנתיים (מתוך 4 שנים) והיתרה על תנאי בשל 5 מעשים מגונים, לאחר עיסקת טיעון.

2.מדובר במדריך בפנימיה, יליד 1965, אשר ביצע את המעשים המגונים בחניכיו, בפנימיה, הנמצאים שם כחוסים . הנאשם היה שם המדריך והרכז החינוכי. מדובר בנערים מגיל 14 עד 18, שהיו, כאמור, בחסותו של הנאשם והוא השתמש לרעה בסמכותו עליהם.

3.הבקשה היא לעכב את ביצוע עונש המאסר. הטענה העיקרית היא, כי הנערים הסכימו למעשים המגונים שנעשו בהם, ואין סכנה שהנאשם יחזור על מעשיו.

הסניגור עשה מאמץ רב לשכנעני כי העונש שהוטל על הנאשם הוא חמור וכי יש סיכוי שעונשו יופחת וכך עלול להיווצר מצב בו הנאשם יענש מעבר למה שבית המשפט העליון יקבע. הסניגור סבור שעבודת שירות היא המתאימה, במקרה שלפנינו, בהתחשב בנסיבות המקילות ובפסיקה קיימת.

4.אכן, ככלל לא יעכב בית המשפט של ערעור עונש מאסר, אלא אם כן הוא קצר ויש סיכוי טוב בערעור, באופן שקיימת סכנה, שהנאשם ירצה עונש כבד, מעבר למה שיושת עליו, בסופו של דבר.

בדרך כלל מן הראוי שעונש מאסר יבוצע מיד שכן טעמו הולך ופג משמאריכים ומשהים אותו זמן ארוך.

5.לא ניראה לי שהעונש שהוטל על הנאשם במקרה שלפנינו הוא עונש חמור, החורג ממקרים דומים, המוטלים על נאשמים במקרים דומים, בתקופה האחרונה, כלל וכלל. גם חרף כל הנימוקים לקולא, יש לפנינו מקרה הנראה, על פניו, חמור.

6.אולם, שמא, על-פי סיכוי קלוש שישנו לנאשם כי בית משפט זה יקל בעונשו, יקבע התיק לשמיעה תוך 5 חודשים מהיום.

7.על שלטונות בית הסוהר לדאוג לטיפול רפואי בנאשם.

8.הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 15.9.98 עד שעה 12:00. התנאים לשחרור שנקבעו ישארו בעינם עד המאסר.

הפסיכיאטר ד"ר לריה מתבקש לקבוע תאריך מוקדם, ככל האפשר, לפני המועד של 15.9.98, שעל הנאשם להתייצב למאסר.