פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
4759/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערערים:
1.
עו"ד דן שפריר
2. עו"ד רפאלה שפריר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) במ"ת 30977-05-15 מיום 14.4.2016
תאריך הישיבה:
כ' בסיון התשע"ו
(26.6.2016)
בשם המערערים:
עו"ד ציון סהראי
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי-כראם, עו"ד ליאורה חילו, עו"ד
צביקה אברמוביץ'
פסק-דין
עניינו של הערעור שלפני בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' בן-חמו ) שנסבה על סעדים זמניים בנוגע לרכוש לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, סעיף 36(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969.
כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, תנאי מוקדם למתן סעד זמני הוא בדיקת דיות הראיות במישור הלכאורי, ושכנוע בית המשפט כי קיים "פוטנציאל חילוט" במובן זה שהראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר לכך שבתום ההליך הפלילי יורשע הנאשם בעברות המיוחסות לו, וכי בעקבות אותה הרשעה ניתן יהיה להורות על חילוט רכושו (ע"פ 5140/13 מדינת ישראל נ' אוסקר (29.8.2013)).
בית המשפט עמד על טיעוניהם של הצדדים בהקשר זה וציין: "הגעתי לכלל מסקנה כי חומר הראיות מעלה כי ברשות המבקשת [המשיבה – ע' פ'] ראיות לכאוריות, כנדרש בהתאם לדין בשלב זה של ההליך, המקימות חשד סביר לביסוס המעשים המיוחסים למשיב 1 [המערער 1 – ע' פ'] מתוך מודעות מלאה לכך שמדובר בעבירות פליליות. מדובר בראיות רבות, איכותיות, וממגוון רחב של מקורות ראייתיים".
המערערים טוענים – בצד טענות נוספות שהם מעלים – כי בית המשפט לא קיים כל דיון בסוגיית הראיות לכאורה וכי טענותיהם לא זכו לכל התייחסות. המשיבה מצידה ציינה כי אם ניתן היה להרחיב עוד בעניין הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אין מדובר בפגם היורד לשורש ההחלטה. בצד זה, לא התנגדה המשיבה להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק הכרעתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה.
לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי בית המשפט המחוזי לא יצא ידי חובת ההנמקה בהכרעה לעניין קיומן של ראיות לכאורה, כמובא לעיל, והתיק מוחזר אליו לצורך השלמת ההחלטה בהקשר זה.
בא כוח המערערים ביקש כי הדיון יוחזר למותב אחר, אולם לא מצאתי עילה להורות כך. הנחתי היא כי בית המשפט ייתן דעתו לפרק הזמן שחלף, וכי ההחלטה המשלימה תינתן במהירות הראויה.
טענות הצדדים שמורות להם בהתייחס לכל החלטה שתינתן.
רשמתי לפניי את הסכמת המדינה בסעיף 17 לעיקרי הטיעון שלפיה נתונה הסכמתה להסרת צו חילוט זמני בנוגע לשני כלי הרכב של המערערים וכן לגבי חשבון הבנק של המערערת המשמש אותה כחשבון נאמנות כללית (חשבון מס' 68583 בבנק הפועלים סניף 741 הכולל, 9,713 ש"ח).
אני נותן תוקף של פסק דין להסכמה זו. הסכום בסך 15,000 ש"ח שהופקד על ידי המערערת כפיקדון בהקשר זה יוחזר לה.
בכך מסתיים ההליך שלפניי.
הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי, כמבואר לעיל.
ניתן היום, במעמד הצדדים,
כ' בסיון התשע"ו (26.6.2016).
ש
ו פ ט