ע"פ 4764/12 נתנאל ביטון נ. מדינת ישראל

א.

המערער הורשע לפי הודאתו בעבירת הריגה, שעניינה דקירת המנוח חמש פעמים בסכין, לרבות בליבו, במהלך תגרה של מה בכך בעקבות סכסוך במועדון; ולצד זאת בעבירות של זריקת רימון (באישום אחר) ושוד טלפון נייד ומחשב כף יד (באישום נוסף). הוא נדון ל-16 שנות מאסר בעבירת ההריגה, לשלוש שנים במצטבר בעבירת זריקת הרימון, ולשנת מאסר עבירת שוד הטלפון ומחשב כף היד. כן נדון למאסרים על תנאי ולפיצוי לקרבנות. נאשם אחר, שהיה עם המערער ביום עבירת ההריגה, וסייע לו בחיזוק ידיו, וכן באישום השלישי, נדון - בהסדר טיעון סגור - ל-45 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי ופיצוי.

ב.

הערעור נסב על חומרת העונש. לטענת המערער, העונש על עבירת ההריגה חורג מן המקובל בפסיקה בכגון דא, וזאת גם בהתחשב בנסיבות הקטטה, שלא כולן לחובתו. עוד נטען, כי הפער בין עונש המערער לעונש הנאשם האחר אינו סביר, ולגבי אותו נאשם נחפפו מאסרים על תנאי, מה שאין כך לגבי המערער. ולבסוף נטען כי לא היה מקום לצבור את העונשים באישומים הנוספים. לטענת המדינה, חומרת הפרשה בתיק ההריגה (שהחלה כתיק רצח) מדברת בעדה, והפסיקה במקרים כאלה מחמירה; עוד נטען, כי במקרה זה יש הבדל משמעותי ביותר בין שני הנאשמים. עם זאת הייתה המדינה נכונה, לפי הצעתנו (שלא נתקבלה על דעת המערער), לחפיפה מסוימת של עונשים.

ג.

איננו רואים מקום להתערב בעונש בעבירת ההריגה. המדובר בפרשה טרגית וחמורה, שהביאה לקיפוד חיי אדם לשווא. אכן, לקטטה היו שני צדדים, אבל הנפת סכין חמש פעמים ובהן ללב המנוח נמצאת לא הרחק מגבול הרצח. תסקיר שירות המבחן אינו חיובי. גם הפער במקרה זה מן הנאשם המסייע, גם אם הוא גדול יחסית, אינו כשלעצמו עילת התערבות בנסיבות, בהתחשב בשוני המובהק בין מעשיהם. ואולם, סבורים אנו כי יש מקום לחפיפה מסוימת של שאר העונשים, כך שמתוך ארבע השנים (יחדיו) בשני האישומים הנוספים ירוצו שנתיים במצטבר ושנתיים בחופף. לפי זה יועמד המאסר בפועל על 18 שנה (במקום 20). שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. הערעור מתקבל לפי האמור.