ע"פ 4776/08 אחמד חטיב נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מודריק) ביום 17.5.08, בת"פ 40134/07, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

ב.

ביום 30.1.08 הורשע המבקש בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, בעקבות כתב אישום שהוגש כנגדו, כנגד אחיו אחמד וכנגד בן דודו אחמד ביום 13.5.07. העובדות הנטענות בכתב האישום נקבעו בעיקרן כממצאי עובדה על ידי בית המשפט קמא, ותוארו בתמצית כך:

"ביום 4.5.07 סמוך לשעה 22.30 הגיעו שלושת הנאשמים בשני כלי רכב לקרבת בית משפחת כמאל בקלנסוואה. הנאשמים היו מצוידים במקלות. חטיב (אחי המבקש – א"ר) וחמדאללה (המבקש – א"ר) החזיקו גם סכינים... בני משפחת כמאל הותקפו בידי הנאשמים. אחד מהם נדקר באמצעות סכין בגבו העליון בידי חטיב, אחר נדקר מספר פעמים בבטנו בידי חמדאללה. דקירות הסכינים הצריכו את הנפגעים לאישפוז".

ג.

בגזירת העונש התחשב בית המשפט בטענת הנאשמים, אשר לא נשללה, לפיה המעשים בהם הורשעו היוו המשך לסכסוך ממושך בין המשפחות, ותגובה לתקיפה שבוצעה בעבר על ידי משפחת כמאל. כן הובאו בחשבון תסקירי מבחן אשר התרשמו באופן חיובי מן הנאשמים, אך לא מצאו מקום להמלצה טיפולית, נוכח העובדה שהכחישו את המיוחס להם. לבסוף התחשב בית המשפט בכך שהנאשמים נעדרי עבר פלילי. על המבקש ועל אחיו נגזרו חמש וחצי שנות מאסר, מתוכן ארבע לריצוי בפועל. על בן הדוד, אשר לא יוחסה לו תקיפה באמצעות סכין, נגזרו שנתיים וחצי מאסר, מתוכן שנה לריצוי בפועל (ביצוע עונשו עוכב בהסכמה).

ד.

ביצוע עונשו של המבקש עוכב על ידי בית המשפט ב-45 יום. הערעור, יחד עם הבקשה הנוכחית, הוגש ביום 28.5.08. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים, שכן קיימים טעמים כבדי משקל לשינוי ממסקנותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, המבוססות על שיקולי היגיון וסבירות ולא על שיקולי מהימנות. עוד נטען כי יש להתחשב בגילו של המבקש, בכך שהוא נעדר עבר פלילי, ובכך שמשך משפטו היה משוחרר ועמד בתנאי השחרור (אחיו היה עצור). עוד נטען כי האירוע שבגינו הורשע המבקש נעוץ בנסיבות מיוחדות. לבסוף נטען כי אשתו של המבקש צפויה ללדת בעת הקרובה.

ה.

בדיון נטען, מפי בא כוח המבקש, כי משנפלה ההכרעה בתיק בשיקולי סבירות והיגיון, המתאימים יותר למשפט אזרחי, אין מקום לקבוע כי סיכויי הערעור נמוכים, מה גם שבית המשפט קמא לא שלל אפשרות של פרטי שקר מצד המתלוננים. באת כוח המדינה ציינה בתשובה לשאלתי, כי נוכח הלידה הקרובה תסכים המדינה לעיכוב של כחודש. לשיטת המדינה לגופם של דברים, סיכויי הערעור דלים כיוון שנקבעו ממצאים לחובת המבקש וחבריו, אף אם נאמרו דברים בעלי אופי ביקורתי בעניין המתלוננים.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הכרעת הדין אמנם אינה מותירה את המתלוננים בקהל הצדיקים, אך בסופו של יום מקבלת היא את גירסת התביעה בממצאי עובדה, לא אך בגדרי הסתברויות. הודעת הערעור מפורטת וערוכה כדבעי, אך המשוכה שעל פניה יש לחלוף אינה נמוכה. באים אנו לשיקולים לעיכוב ביצוע שנמנו בהלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 282-277 (השופטת – כתארה אז – ביניש). לכל השיקולים שנמנו שם משקלם שלהם. גם אם המדובר במי שעברו נקי, חומרת העבירה בשילוב עם אורך תקופת המאסר (ובחיי המעשה לזו האחרונה כמובן חשיבות רבה, כדי שלא לאיין סיכויי ערעור) – מטים את הכף. בארבע שנות מאסר עסקינן, ועל כן אין חשש להתייתרות הערעור. עם זאת ראיתי לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, שעמד בתנאי השחרור עד הנה, ורעייתו על סף לידה למזל טוב – אם טרם ילדה – ועל כן יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.7.08 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בכפוף לכך, איני נעתר כאמור לבקשה.