ע"פ 4776/10פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל למשך 5 שנים, שנגזר על המבקש בבית משפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ה' ח'טיב , ז' הווארי ו נ' מוניץ ).

המבקש עבד כמדריך טניס-שולחן במשך שנים רבות, ובמסגרת עבודתו אימן קטינים. הואשם בעבירות מין מרובות כלפי שניים מהקטינים שאימן, והורשע בעבירות של מעשי סדום (לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובנסיבות סעיף 345(א)(1)ו-(4)); ניסיונות לביצוע מעשה סדום; תקיפה מינית (לפי סעיף 348(ב)); ובעבירות מרובות של מעשים מגונים (לפי סעיף 348(א) לחוק ובנסיבות סעיף 345(א)(4) ולפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק). בכתב האישום הואשם המבקש בעבירות נוספות שמהן זוכה. ביום 06.06.2010 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש לשבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל. בית המשפט שקל בהחלטתו את חומרת המעשים ואת הישנותם מחד גיסא, ואת עברו של המבקש כאיש חינוך שתרם לקהילה מאידך גיסא. כמו כן הובאה בחשבון העובדה כי התיק נוהל במשך שלוש שנים וחצי, במהלכן היה המבקש במעצר בית. בנוסף התחשב בית המשפט בכך שלפי חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות – מסוכנות המבקש נמוכה.

2.

בעת מתן גזר הדין ביקש בא כוחו של המבקש לדחות את ביצוע המאסר ב-15 ימים, בקשתו התקבלה ונקבע כי על המבקש להתייצב לביצוע עונש המאסר ביום 22.06.2010. יומיים לפני תאריך זה, ביום 20.06.2010, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין, ופנה לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצוע העונש. בית המשפט (מפי כב' השופט נ' הנדל ) דחה את הבקשה לעיכוב הביצוע עד למתן פסק דין בערעור. בית המשפט ציין כי הכלל באשר למועד ביצוע עונש המאסר הוא ריצוי מיידי של העונש, וכי להערכתו אם יבוצע העונש ללא עיכוב – לא יהיה בכך כדי לפגוע בקיומו של הליך ערעור הוגן. בית המשפט ציין – מבלי להכריע בדבר – כי על פני הדברים נראה שסיכויי הערעור נמוכים. אף על פי כן החליט בית המשפט להיעתר לבקשתו החלופית של המבקש, ולעכב את ביצוע העונש עד לתאריך 5.9.2010, "בשל נסיבות אישיות של המבקש".

3.

עתה מבקש הוא לעכב את ביצוע העונש עד ליום 31.10.2010, או לחילופין עד ליום 3.10.2010 – לאחר סיום חגי תשרי. המבקש מציין כי הוא נמצא במשך למעלה משלוש שנים במעצר בית, וכי הוא מקיים את כל תנאי שחרורו. המבקש מדגיש כי הוא אב לילד וילדה צעירים התלויים בו, וכי עזיבתו – בעיקר בתחילת שנת הלימודים בגן חובה ובכיתה א' – עשויה לפגוע בהם. על-כן, מבקש הוא להקטין את הנזק לילדיו ולהתחיל את ביצוע המאסר בשלב מאוחר יותר, כדי שיוכל ללוות אותם בחודשים הראשונים בבית הספר ובגן. הילדים, כך מדגיש המבקש, נמצאים במעקב השרות הפסיכולוגי של בית הספר, וכי הם זקוקים להכנה מתאימה טרם כניסתו לבית הסוהר.

4.

נציג המדינה מתנגד לבקשה. הוא שב ומדגיש כי לא מתקיימת כל עילה לעיכוב ביצוע העונש – וזאת על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה – ובענין זה הוא מפנה גם להחלטה שניתנה בתיק זה. ריצוי העונש כבר עוכב, מציין נציג המדינה, וזאת מטעמים דומים לאלה הנמצאים ביסוד הבקשה הנוכחית. על המבקש, כך טען נציג המדינה, היה לנצל את הדחיה שכבר ניתנה לצורך ההכנה הנטענת של הילדים. עיכוב הביצוע, הוא מציין, נמשך כבר כ-3 חודשים.

5.

לא ניתן להיעתר עוד למבוקש. תחילה נקבע כי ריצוי עונשו של המבקש יידחה עד ליום 22.6.2010. בעקבות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון – הוא שב ופנה בבקשה לעיכוב ריצוי עונשו עד להחלטה בערעור, ולחילופין, עד לתחילת חודש ספטמבר. בית המשפט קבע, כי הכף אינה נוטה לעבר דחיית העונש עד לשמיעת הערעור, אולם נעתר לבקשתו החלופית, וקבע כי עונש המאסר יעוכב עד ליום 5.9.2010. כפי שמציינת המדינה, היה על המבקש לנצל ארכה זו לצורך הטיפול בכל הדרוש לכניסתו לבית הסוהר, לרבות הטיפול הפסיכולוגי המוענק לילדים. לא ניתן, לפיכך, להיעתר לבקשה זו הנוספת.

6.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו בהחלטת השופט נ' הנדל שניתנה ביום 29.6.2010.