ע"פ 4835/05 אלהאם שוויקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערערת היא אמה של אחלאם שוויקי, ילידת שנת 1984 (להלן "המנוחה"). זו האחרונה נהגה להעדר מביתה בירושלים לתקופות ארוכות, במהלכן שהתה בצפון הארץ, ועל פי לשונו של כתב האישום "הסתבכה בבעיות שונות". בחודש יוני 2002 נפגשו המערערת והנאשם השני בפרשה זו – ראוף שוויקי – עם המנוחה, שוחחו איתה על בעיותיה, ואז גמלה בלבם החלטה לפגוע בה. הם הזמינו את המנוחה להצטרף אליהם לנסיעתם לחיפה, ולאחר שהסכימה לכך הובילוה לחוף הים, שם נתנו לה ללגום משקה חריף, ובשלב כלשהו חנקו אותה עם חגורה שהידקו לצווארה, ובדרך זו גרמו למותה. לאחר שביצעו את זממם, הוציאו השניים את גופת המנוחה מהרכב, השליכוה לים, ורק לאחר זמן רב נפלטה הגופה וזוהתה.

במסגרת הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הודתה המערערת בעובדות שיוחסו לה, ובעקבות כך הורשעה בעבירות של הריגה וחטיפה, עבירות לפי סעיפים 298 ו-369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בפני בית המשפט המחוזי עתרו הצדדים, בהסכמה, לגזור למערערת 20 שנות מאסר בגין עבירת ההריגה, ובאשר לעבירת החטיפה הוסכם כי העונש יהיה 4 שנות מאסר, והצדדים יהיו חופשיים לטעון כהבנתם אם להורות על צבירת העונשים או נשיאה בהם בחופף. בית המשפט המחוזי גזר למערערת את העונש עליו הוסכם בגין עבירת ההריגה (20 שנים), ובגין העבירה האחרת הוסיף וגזר לה 3 שנות מאסר, מחציתן במצטבר.

כנגד החלטה לצבור את העונשים בחלקם מופנה ערעור זה.

בא-כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד פרסקי, השאיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעתנו, ולאחר שהרהרנו בדבר החלטנו להורות על חפיפה מלאה של העונשים. אנו נוהגים כך הואיל ואף שהמערערת הורשעה בשתי עבירות, בסופו של יום מדובר במסכת אירועים אחת, שתחילתה בחטיפה וסופה בגרימת מותה של המנוחה. נימוק נוסף לקבלת הערעור הוא, שבפני בית משפט קמא עתרה המשיבה לגזור לראוף 4 שנות מאסר, שבכולן ישא במצטבר, בעוד שבעניינה של המערערת הושארה שאלת צבירת העונשים לשיקול דעתו של בית המשפט. העולה מכך, שגם על פי השקפת המשיבה, כפי שבאה לביטוי בטיעונים לעונש בפני הערכאה הדיונית, היה נכון לאבחן את עניינה של המערערת לקולא מעניינו של ראוף. השקפה זו מקובלת עלינו, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור, ולהורות כי המערערת תשא בעונשי המאסר שנגזרו לה בגין שתי העבירות, באופן חופף.