ע"פ 4841/13 עומר ספי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל של 18 חודשים שהושת על המבקש בגזר הדין שניתן בעניינו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' גלעד ) בת"פ 29849-09-12.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע שוד בנסיבות מחמירות, ביחד עם אחר – עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאתו ניתנה במסגרת הסדר טיעון שכלל את תיקון כתב האישום שהוגש נגדו ולא התייחס לעניין העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הסתובבו המבקש והנאשם האחר ביום 29.08.2012 בקניון לב כרמיאל. באותה העת, עובד בחנות "שופרסל" שבקניון (להלן: המתלונן) תר אחר עגלות השייכות לחנות בקניון ומחוצה לו. המבקש והנאשם האחר, הבחינו במתלונן בתוך הקניון והנאשם האחר פנה אליו ושאל אותו מה השעה. המתלונן הוציא ממכנסיו את הטלפון הסלולארי שלו, מסוג סמסונג גלקסי, ענה להם על שאלתם והמשיך במלאכתו. השניים עקבו אחר המתלונן ביציאתו מהקניון והנאשם האחר ניהל איתו שיחת חולין קצרה במהלכה ביקש מהמתלונן להתלוות אליהם לפארק הצמוד לקניון. כשהגיעו השלושה אל הפארק, המבקש תפס במתלונן כשהוא מאחוריו בעוד הנאשם האחר הכה אותו בחזו ובפניו וגנב את מכשיר הטלפון שלו ממכנסיו.

בעניינו של המבקש הוזמנו תסקיר, תסקיר משלים, וחוות דעת הממונה על עבודות השירות. על המבקש נגזר כאמור עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה דומה לבל יעבור כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע במשך 3 שנים, וכן פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪. על גזר הדין הגיש המבקש ערעור המופנה נגד רכיב המאסר בפועל, ולצידו הבקשה שלפניי.

3.

בא כוח המבקש טוען כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע משום שלשיטתו נכנס המקרה לגדרי המבחנים שנקבעו בע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000). לטענתו סיכויי הערעור גבוהים, לנוכח המלצה חיובית שניתנה בעניינו של המבקש על ידי שירות המבחן והממונה על עבודות השירות. הסניגור מדגיש כי אין די בחומרת העבירה בה הורשע מרשו כדי להביא לדחיית הבקשה ומציין בהקשר זה כי בעניין שוורץ עוכב עונש מאסר בפועל בגין עבירות אינוס. כן גורס בא כוח המבקש כי יש לתת את הדעת להתנהלותו החיובית של המבקש לאורך ההליך ובכלל זה הודאתו במעשיו בהזדמנות הראשונה, התייצבותו לכל הדיונים וכן אי הפרתו את תנאי השחרור למעט הפרה אחת "קטנה ומינורית" בה יצא "להתאווררות" אל מחוץ לביתו ללא אישור. בנוסף, נטען כי חלקו היחסי של המבקש בביצוע העבירה קטן באופן משמעותי מחלקו של הנאשם האחר וכי יש להתחשב גם בעברו הפלילי הנקי של המבקש ונסיבות חייו האישיות. מאידך גיסא, המשיבה סבורה כי השילוב בין אורך המאסר לבין סיכויי הערעור לא מצדיק את עיכוב הביצוע. לטענתה, מכלול השיקולים לקולא, ביניהם נסיבותיו האישיות של המבקש וחלקו היחסי בביצוע העבירה, מצאו ביטוי באורכו של המאסר שהושת על המבקש. המשיבה טוענת כי מדובר בעונש מאסר קל יחסית, בהתחשב בחומרת העבירה והאינטרס הציבורי שנפגע, וכי בכך יש כדי להשפיע על סיכויי הערעור.

4.

על פי הלכת שוורץ נכון לאזן בין האינטרס הציבורי בריצוי מיידי של העונש ואמון הציבור במערכת אכיפת החוק, לבין שמירה על זכות הנאשם לערער על עונשו מבלי שריצוי עונש המאסר ייתר את הדיון בערעור. בסופו של יום, על בית המשפט לבדוק בנסיבות המקרה הקונקרטי איזה מן השיקולים גובר, תוך אומדן ראשוני ולכאורי של סיכויי הערעור.

בענייננו, הערעור מופנה כנגד גזר הדין. כפי שנקבע בעניין שוורץ , לא די בתקיפת עצם המאסר כדי לעכב ביצועו. המבקש הורשע עם אחר בביצוע עבירת שוד המטילה מורא על הציבור ופוגעת בתחושת הביטחון של הפרט. המבקש והנאשם האחר שכנעו את המתלונן להתלוות אליהם לפארק סמוך כדי להרחיקו מחברת אנשים, הכו בו וגנבו את הטלפון הנייד שברשותו. כל "חטאו" של המתלונן הוא כי ביצע את עבודתו כאשר הוא מצויד בפלאפון. חומרת המעשים ברורה. משכך, הגם שעומדים שיקולים לקולא בעניין המבקש – ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – לא נראה שיש בהם כדי להביא לקבלת הערעור באופן שיקוצר עונש המאסר בפועל עד כדי המרתו בעבודות שירות או ביטולו כליל. נכון הדבר גם ביחס לטענת הסניגור בדבר חלקו של המבקש לעומת הנאשם האחר, שכן בית המשפט המחוזי השית על הנאשם האחר עונש מאסר בפועל ממושך יותר בדמות 30 חודשים.

5.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בבימ"ר קישון ביום 4.8.2013 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.