ע"פ 4844/09 חאתם מסעאד נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל למשך 42 חודשים (בניכוי תקופת מעצר) שנגזר על המבקש בבית משפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת).

המבקש הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בגין המעשים הבאים: המבקש, בעודו נוהג ברכב, עקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף. שוטר שנסע בניידת סמוכה הבחין במעשיו של המבקש, התקרב אליו, כרז לו ואותת לו לעצור. המבקש החל להאט את רכבו וניידת המשטרה החלה להיעצר לפניו. אלא שהמבקש האיץ את מהירות נסיעתו, נצמד לניידת מאחור ופגע בה. כתוצאה מן ההתנגשות, איבד השוטר שליטה בניידת והמבקש התנגש בה בשנית. לבסוף עצר השוטר את הניידת, יצא ממנה וסימן למבקש לעצור. כאשר המבקש לא עצר, שלף השוטר את אקדחו ודרך אותו. אז עצר המבקש את רכבו ויצא ממנו, אך סירב להתלוות אל השוטר, אף לאחר שזה הודיע למבקש כי הוא עצור. לבסוף נמלט המבקש ברכבו.

המבקש טוען כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו עד להכרעה בערעור שהגיש בשל גילו הצעיר, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, ובהן העובדה כי לא עבר עבירה נוספת מאז ביצוע העבירות בגינן הורשע ביום 4.5.2005, וזאת בעודו משוחרר. הוא מציין גם את דבר היותו נשוי ואב לילדים קטנים. המבקש מציין כי הוא הקפיד להגיע לדיונים בבית המשפט ואין חשש להימלטותו מן הדין. כן טוען המבקש כי סיכויי ערעורו סבירים, שכן לטענתו פסק-דינו של בית המשפט קמא ניתן על-ידי מותב שלא שמע בעצמו את מרבית עדי התביעה. הוא סבור כי עד התביעה המרכזי לא מסר בבית המשפט עדות לגבי המבקש וכי גרסתו, מכל מקום, אינה אחידה ואינה מתיישבת עם עדויות אחרות. המבקש מציין כי ערעורו וכן בקשתו לעיכוב ביצוע הוגשו בעיכוב עקב מצב בריאותו של בא-כוח המבקש.

המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן בא-כוחו של המבקש הסכים להמשך הדיון ולמתן הכרעת דין על-ידי המותב החדש. לכך משיב המבקש כי הסכמתו היתה פרוצדוראלית בלבד ואין משמעותה כי יש ליתן אמון בעדויות שנשמעו. עוד טוענת המשיבה כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור במיוחד וכי כל נסיבותיו האישיות נלקחו בחשבון בגזר דינו. המבקש חצה קו הפרדה רצוף בכביש וכאשר ביקש שוטר לעצור אותו התנגש המבקש בניידת המשטרה. המבקש – כך מדגישה המשיבה – לא נענה לקריאת השוטר לעצור ורק כאשר נשלף אקדח לעברו נענה לדרישה. אולם גם היענותו היתה זמנית וכאשר נקרתה בדרכו ההזדמנות לברוח – בעקבות מעשיהם של אחרים שנסעו איתו ברכב ודחפו את השוטר – מיהר לנצלה ונמלט ברכבו.

דין הבקשה להידחות. מבלי לקבוע עמדה סופית בעניין, התרשמתי כי סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים. המבקש סומך את ערעורו בעיקר על טענות לגבי מהימנות העדים ומדגיש בהקשר זה את התחלפות המותב שדן בעניינו. אולם, יש לציין – כי בא-כוחו של המבקש הסכים למתן הכרעת-הדין מפי המותב החדש על סמך העדויות שנשמעו בפני המותב הראשון. גם העונש שנגזר על המבקש אינו מופרז בנסיבות העניין, ומכל מקום, אין חשש ממשי כי ערעורו, לפחות בכל הנוגע לחומרת העונש, יתייתר עד לשמיעתו.

על-כן, הבקשה נדחית.