פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4856/98
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
מיכאל שור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי
בחיפה מיום 14.7.1998 בת"פ 130/98, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא מ'
לינדנשטראוס והשופטים י' דר וש' שטמר
תאריך הישיבה:
ז' באב תשס"ג
(5.8.03)
בשם המערער:
עו"ד רן אלון (מטעם הסניגוריה הציבורית)
בשם המשיבה:
עו"ד תמר פרוש
פסק-דין
השופטת ד' דורנר
:
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה
ברצח רעייתו. בית-המשפט המחוזי (בפסק-דין שנכתב על-ידי השופטת שושנה שטמר) קבע, כי
המערער גיבש בלבו החלטה
להמית את האישה עוד בערב שקדם לרצח, והכין לצורך כך סכין. ביום שלמחרת ניגש הוא אל מיטת האישה, החל לדוקרה באמצעות הסכין, ומשהוציאה היא את הסכין מידיו, חנק אותה למוות. על מעשהו נידון המערער למאסר עולם.
בדיון בפנינו צמצם המערער את ערעורו לעניין חומרת העונש בלבד. טענתו היא, כי מצבו הנפשי המעורער בעת הרצח עלה כדי הפרעה נפשית חמורה, שהגבילה את יכולתו להבין את מעשהו או להימנע מעשייתו. לחלופין טען, כי התנהגות האישה בתקופה שקדמה לרצח עלתה כדי התעללות חמורה, שגרמה לו למצוקה נפשית קשה. כל אלה מחייבים, לטענת המערער, כי יוטל עליו עונש מופחת, על-פי סעיף 300א לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
בערעור זה אין כל ממש.
גרסת המערער לעניין מצבו הנפשי בעת ביצוע הרצח נבחנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ונמצאה בלתי-מהימנה. לבקשתנו, הוגשה לנו חוות-דעת נוספת, מטעם סגן הפסיכיאטר המחוזי באזור הצפון, אשר בדק בשעתו את המערער ומצאו כשיר לעמוד לדין. מחוות-דעת זו עולה, כי בעת ביצוע הרצח לא סבל המערער מהפרעות נפשיות שפגעו ביכולתו לשלוט בעצמו או להבין את טיב מעשיו.
באשר להשפעת התנהגותה של האישה על מצבו הנפשי של המערער, הרי בית-המשפט המחוזי אמנם קבע, כי התנהגות זו תרמה להעכרת היחסים בין בני הזוג וכי שנאתו של המערער לאישה היא שהניעה אותו לרצחה. אלא שיש לדחות את הטענה, כי התנהגות זו הייתה כה קיצונית וקשה, עד שעלתה היא כדי התעללות חמורה ומתמשכת, המצדיקה הטלת עונש מופחת.
הערעור נדחה איפוא.
ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ד
(8.12.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת