ע"פ 486/04 ואסים עטייה נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לעכב את ביצוע גזר-הדין, אשר ניתן בעניינו של המבקש ביום 13.1.2004 ולפיו עליו לרצות עונש מאסר בן 27 חודשים (בניכוי 3 חודשים ששהה במעצר), בגין הרשעתו בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות וכן בעבירות רכב.

גזר-הדין ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי ביום 13.1.2004 ובגדרו הורה בית-המשפט על עיכוב ביצוע גזר-הדין עד יום 1.2.2004. העיכוב הותנה בתנאים שונים, וביניהם הפקדת ערובה כספית בסך 10,000 ₪, לא יאוחר מיום 14.1.2004. המבקש לא הצליח לגייס את הסכום הנדרש ולפיכך, ניתנה לו ארכה על-ידי בית-המשפט המחוזי עד יום 18.1.2004 לביצוע ההפקדה. גם במועד הנוסף לא הצליח המבקש לגייס את סכום הערובה, ולפיכך פנה לבית-משפט זה, שבפניו הגיש ערעור על חומרת העונש, ועתר לעיכוב ביצוע גזר-הדין, עד להכרעה בערעור.

2.בהחלטתי מיום 18.1.2004 קבעתי את הדיון בבקשה להיום והוריתי, כי עד מתן החלטה אחרת יעוכב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. דא עקא, בשל העדר תקשורת עם המבקש, כמפורט במזכר שערך המדור הפלילי של בית-משפט זה ביום 19.1.2004, לא ניתן היה להעביר לידיו, למרות כל מאמצי המדור, את החלטתי מיום 18.1.2004 ועל כן, התייצב המבקש לריצוי עונשו באותו יום. לדיון שהתקיים במעמד המבקש ובאת-כוח המשיב היום, הובא המבקש באמצעות שב"ס. במהלך הדיון ציין המבקש כי אין בידו לגייס את סכום הערובה שקבע בית-המשפט המחוזי ולא עמד עוד על הבקשה לעיכוב ביצוע. באת כוח המשיבה הדגישה מצדה את חומרת העבירה בה הורשע המבקש, ככל שהדבר נוגע לניסיון שוד בנסיבות מחמירות, וציינה כי הסיכוי שהמאסר בפועל שהושת על המבקש יומר בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן, אינו גדול בנסיבות דנן.

3.לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו הצדדים, אני סבורה כי הצדק עם באת-כוח המשיבה. לפיכך, ונוכח עמדת המבקש עצמו בדיון היום, אין מקום לעיכוב ביצוע גזר-הדין. יחד עם זאת, אני מורה כי המזכירות תקבע את שמיעת הערעור בהקדם האפשרי. שירות המבחן יגיש תסקיר משלים לקראת הדיון שייקבע בערעור.