ע"פ 4930/07 דוד טולדו נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים טימן, שפירא, וברוש) בו נגזרו עליו 4 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

2.

המערער הורשע בעבירות של אינוס ומעשה סדום. ההרשעה נסבה על מפגש בין המבקש לבין המתלוננת, אשר הסתיים במגע מיני בין השניים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין מפורט כי ישנו ביסוס ראייתי מוצק לגרסתה של המתלוננת, לפיה המבקש ביצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום חרף התנגדותה. לגרסת המתלוננת, שנמצאה עקבית, קוהרנטית ואמינה נמצאו חיזוקים, בין היתר, בעדות אימה של המתלוננת שהעידה על מצבה הנפשי של בתה מיד לאחר האירוע, ובדו"ח רפואי המצביע על חבלות גופניות אצל המתלוננת המתיישבות עם גרסת המגע המיני הכפוי, ושיחה מבוקרת בין המתלוננת למבקש שהוקלטה לאחר שהמתלוננת התלוננה למשטרה ללא ידיעת המבקש. גרסתו של המבקש כי המגע המיני עם המתלוננת נעשה בהסכמה נתקבלה כבלתי אמינה.

בית המשפט קבע כי יש להעדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסת המבקש שלא נמצאה אמינה, ומצא כי האישומים כנגד המבקש הוכחו למעלה מספק סביר. בית המשפט גזר על המבקש, כאמור, עונש מאסר בפועל של ארבע שנים ועונשים נוספים, תוך סקירה מפורטת, בין היתר, של נסיבותיו האישיות. תחילת ריצוי המאסר עוכבה עד ליום 10/06/07 לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון.

3.

המבקש עותר לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור. הוא טוען כי היה משוחרר במשך כל תקופת ניהול המשפט והתייצב בדייקנות לכל ההליכים. כן הוא טוען לגופו של הערעור כי עולה שאלת ההסכמה למעשה המיני, אשר היא העומדת ביסוד ההליך וביסוד הערעור, ואין להוציא מכלל אפשרות כי בית המשפט שלערעור יגיע למסקנות אחרות מאלה שנקבעו בפסק הדין נשוא הערעור. כן הוא עומד על נסיבות אישיות קשות - מצבו הנפשי הקשה, פטירת אביו במהלך המשפט, ודאגתו לאח נכה.

4.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע, ועומדת, בין היתר, על מסוכנותו הנלמדת מהרשעותיו הקודמות (5 תיקים פליליים) מאז היותו בן 16, רובן בעבירות סמים ואלימות. כן צוין בגזר הדין כי במהלך הדיון במשפט ביצע המבקש עבירות איומים, העלבת עובד ציבור ושימוש בכוח או איומים לצורך מניעת מעצר, ונגזר עליו באותו הליך ביום 6.2.07 עונש מאסר על תנאי וקנס.

5.

שקלתי את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר ואינני רואה מקום להיענות לה. אשר לסיכויי הערעור, בחנתי את פרטי פסק הדין, ומבלי לחרוץ עתה את גורלו של הערעור, נראה לי, על פני הדברים, כי הסיכוי לשנות מן ההרשעה אינו טוב במיוחד. התשתית הראייתית שהונחה לצורך ביסוס מסקנת בית המשפט כי המבקש ביצע מעשה אינוס במתלוננת הינה, לכאורה, מוצקה ובנויה על גרסה אמינה של המתלוננת ושורה של חיזוקים, מהם חיזוקים בעלי אופי אובייקטיבי.

עונש המאסר שנגזר על המבקש נקבע אף הוא לאחר שקילה זהירה ומדודה של מכלול הנתונים והנסיבות, מהם המשמשים לחומרה ומהם הפועלים לקולא, והתערבות ערכאת ערעור בעונש שנגזר אינה צפויה מאליה. כן יש לציין כי שירות המבחן בתסקיר שהגיש לבית המשפט קמא נמנע מלהמליץ על ענישה שיקומית. בכל מקרה, העונש שנגזר אינו קצר במידה כזו העלולה לייתר את הערעור על העונש, כולו או מקצתו.

6.

התלבטתי לא מעט בשאלה אם יש בנסיבות האישיות המיוחדות של המבקש כדי להצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר חרף הערכת הסיכוי לשינוי פסק הדין בערעור, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי אין מקום לכך. מן הצד האחד, מצבו האישי-הנפשי של המבקש הוא קשה; הוא איבד את אביו במהלך המשפט, ומשפחתו מטופלת באח נכה המצריך תשומת לב מיוחדת. מנגד, עברו הפלילי של המבקש בשורה של עבירות מטיל צל על מידת האמון שניתן לתת בו בגידרה של חלופת מעצר, ושיקול זה מתעצם לאור העובדה כי במהלך המשפט עצמו ביצע המבקש עבירות נוספות, עליהן הורשע ונידון לעונש. אף שהמבקש התייצב לדיוני המשפט בצורה תקינה, צילן של העבירות שביצע, לרבות במהלך ניהול המשפט, היטה את הכף לעבר סירוב לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור.

לאור האמור, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

7.

עם זאת, בשל סמיכות הזמן שבין מתן החלטה זו לבין מועד התייצבות המבקש לתחילת ריצוי מאסרו הנדרש על פי החלטת בית המשפט המחוזי, אני מאריכה את עיכוב ביצוע המאסר בעשרה ימים נוספים עד ה-20/06/07, שאז על המבקש להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב עד השעה 10:00, לתחילת ריצוי עונשו.