ע"פ 4966/03 הרצל שורתי נ. מדינת ישראל

בחודש מרץ 1998 עתר המבקש לבית המשפט למנות כונס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל, אך התברר כי המבקש הוסיף לעבוד עד חודש יוני 1999 בעבודות שיפוץ, מבלי שטרח לדווח על הכנסותיו לכונס הנכסים. ועוד התברר, כי כאשר פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להקטין את שיעור התשלום החודשי בו חויב בטענה כי הכנסתו זעומה (4,500 ₪), היתה הצהרה זו כוזבת, הואיל והכנסתו הסתכמה באותה תקופה במאות אלפי שקלים. בגין כל אלה יוחסו למבקש בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, עבירות על פי פקודת פשיטת הרגל וחוק העונשין. המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו, ובעקבות כך גזר לו בית המשפט שש שנות מאסר, וכן שנתיים מאסר על תנאי. כן חויב המבקש לשלם פיצוי לארבעה מהמתלוננים.

בבקשה שבפני עותר המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר, עד לשמיעת ערעורו על גזר הדין. הוא סבור כי הסיכוי שבית משפט זה יקל בעונש הנו סביר, באשר יש בו חריגה מרמת הענישה המקובלת. הוא הוסיף והפנה לזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות, לעובדה שבמהלך משפטו התהלך חופשי ולא חזר לבצע עבירות, וכן לכך שהוא אדם חולני הזקוק לטיפול גמילה מהתמכרותו לאלכוהול.

לבקשה זו מתנגדת המשיבה, וסבורני שהדין עימה.

הכלל שהותווה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פד"י נד(2), 241, 277, בסוגיית עיכוב ביצועו של העונש, הוא שנקודת המוצא צריכה להיות האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, אולם "יש בהגשת ערעור משום נסיבה נוספת שעשויה להשפיע על מכלול השיקולים העומדים בפני בית המשפט ועל עריכת האיזון ביניהם". בין אותם שיקולים מנה בית המשפט את חומרת העבירות ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט הוסיף ואמר, כי כאשר הערעור מופנה כנגד העונש בלבד, תהיה הנטייה שלא לעכב את ביצוע המאסר, שהרי שאלת חפותו של הנאשם שוב אינה עומדת על הפרק.

העבירות המיוחסות למבקש ובהן הודה במסגרת הסכם טיעון, נמשכו זמן רב, ונדמה כי אין צורך להדגיש את חומרתן. לעבירות אלו קדמו מחשבה ותכנון, וגלום בהן ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, דבר שגרם נזק קשה לנושים, מחד, ולאנשים תמימים ששכרו את שרותיו של המבקש והוא מעל באמונם, מאידך. בנסיבות אלו, וגם אם תמצא ערכאת הערעור מקום להקל בעונש, עדיין מדובר בתקופת מאסר ממושכת, שביחס אליה לא הוכחה עילה כלשהי המצדיקה את דחיית ביצועה.

לפיכך הבקשה נדחית, והמבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום י"א בסיוון תשס"ג (11.6.03) עד לשעה 11.00.