ע"פ 4985/13 יגאל חבר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להתיר את יציאתו לחו"ל של המבקש, אשר הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות מרמה, גניבה והפרת אמונים, ונידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל. ביצוע עונש המאסר עוכב עד להכרעה בערעור, אשר הוגש, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש, והוא קבוע לדיון ליום 6.3.2014. מטרת הנסיעה הינה לצורכי טיול והתאווררות, לפרק זמן של כ-7 ימים.

המדינה מתנגדת לבקשה, כאשר טענתה העיקרית הינה במישור הערכי, שכן אין טענה בדבר קיומו של חשש כי המבקש לא ישוב ארצה וינסה למלט את עצמו מאימת הדין. בטיעונה זה מסתמכת המדינה על החלטת השופטת א' פרוקצ'יה , שניתנה בע"פ 5307/09 דיוויס נ' מדינת ישראל (30.7.2009) .

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לכלל הנסיבות, הגעתי למסקנה, כי, באיזון הראוי, יש להתיר את יציאתו של המבקש לחו"ל, כמבוקש. אינני מקל ראש בנימוק הנוגע לאינטרס הציבורי, שעניינו הצבת סייגים וגבולות לחופש התנועה, של מי שהורשע בפלילים. ואולם, דומה, כי השיקול העיקרי בבקשות מעין אלה, נוגע לחשש מהימלטות מאימת הדין, או לחשש כי היציאה לחו"ל תגרום לשיבוש ההליך הפלילי. כאשר חששות מעין אלו אינן רלבנטיות לבקשה, תגבר הנטייה שלא להגביל את חופש התנועה של המבקש, באופן שימנע את יציאתו לחו"ל עד להכרעה בערעורו, והכול מותנה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. בענייננו, משהיה המבקש משוחרר ממעצר בתנאים מגבילים במשך שנים רבות, ומשאושרה, לא אחת, יציאתו לחו"ל במהלך משפטו, אינני סבור, כי המטוטלת נעה לכיוון דחייה מוחלטת של הבקשה, עד כדי קביעה כי הוא לא יוכל לצאת לחו"ל, עד לסיום ההליכים בערעורו.

לפיכך, הנני נענה לבקשה, ומורה כי המבקש יהא רשאי לצאת לחו"ל בין התאריכים 3.11.2013-24.10.2013. כל המגבלות והערבויות, שנקבעו בעניינו של המבקש, במסגרת עיכוב ביצוע ריצוי עונשו, יעמדו בעינן גם לצורך זה. בנוסף, ימציא המבקש ערבות בנקאית אוטונומית על סך 50,000 ש"ח, אותה יפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, עובר ליציאתו לחו"ל. עם הפקדת הערבות יימסר למבקש דרכונו, ובשובו מחו"ל יוחזר הדרכון, ללא שיהוי, למזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ובד בבד תוחזר למבקש הערבות הבנקאית שהפקיד.