החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 6623/14 יגאל חבר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון בערעור פלילי

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף שהוגשה באיחור של כחודש. נקבע כי המועד נמנה מיום מתן פסק הדין, וכי הטעם המיוחד נבחן בנוקשות. ההסברים שהובאו היו כלליים ולא מספקים, ולכן הבקשה נדחתה.

העובדות

המבקש הגיש ביום 2.10.2014 בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן ביום 20.8.2014. המועד האחרון חל ב-4.9.2014, ולכן האיחור הוא כחודש. בא-כוח המבקש טען לטעות אנוש, לשהות בחו"ל ולהיקף התיק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף שהוגשה באיחור של כחודש ימים

הלכות

  1. 1

    המועד להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, וימי הפגרה נכללים במניין. הדרישה לטעם מיוחד להארכת מועד מיושמת באופן דווקני ונוקשה.

    ״עוד נפסק כי לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    הנימוקים שהובאו לאיחור (טעות אנוש, היקף התיק, שהות בחו"ל) כלליים ואינם מספקים, ולא הוסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד במועד הקצוב בדין.

    ״לא מצאתי בבקשה הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה, למצער, בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקצובה בדין.״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • דיון נוסף
  • טעם מיוחד
  • פסק-דין
  • ימי הפגרה
  • טעות אנוש
  • איחור
  • המצאתו

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

6623/14 - א'

לפני:

כבוד הרשם גיא שני

המבקש:

יגאל חבר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. הבקשה הוגשה ביום 2.10.2014, ועניינה פסק-דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 20.8.2014 בע"פ 4985/13.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו) . "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" ( בש"א 7155/06

יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006)). עוד נפסק כי לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009)).

בענייננו, פסק-הדין ניתן כאמור ביום 20.8.2014 ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף חל בתאריך 4.9.2014 (ודוק: ימי הפגרה באים בכגון דא במניין הימים – ראו למשל בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012); בש"פ 5798/14 ישראלי נ' מדינת ישראל (7.9.2014)). יוצא, כי מדובר באיחור ניכר של חודש ימים לערך. לאיחור זה לא מצאתי הסבר ראוי. למעשה, חרף האיחור הניכר, נימוקי הבקשה הובאו בכלליות רבה , ואין בהם כדי לשכנע. כך למשל, בא-כוח המבקש אינו מציין בבקשה את התאריך שבו נודע לו על פסק-הדין, ואינו מציין מתי שהה בחוץ-לארץ ולכמה זמן. זאת ועוד: בא-כוח המבקש טוען בלאקוניות כי נפלה "טעות אנוש" לגבי התקופה העומדת לרשותו להגשת ההליך, אולם אינו מבהיר את פשר הטעות, ולא מיותר לציין כי הדין שבו עסקינן הוא דין ותיק ומושרש. טענה נוספת בבקשה שלפניי היא כי מדובר בתיק רחב-היקף וכי נדרשה מלאכה ממושכת לצורך הגשת ההליך. אולם, טענה זו אינה מתייחדת לתיק המסוים הזה, ולמעשה ניתן להניח כי ניתן להעלות טענה דומה כמעט לגבי כל תיק שעשוי להיות מועמד אמיתי לקיום דיון נוסף (זאת בשים לב לאמות המידה הקבועות בדין למתן דיון נוסף). מכל מקום, לא מצאתי בבקשה הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה, למצער, בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקצובה בדין.

אוסיף, כי על פני הדברים לא נראה שסיכוייו הלכאוריים של ההליך גבוהים במידה התומכת בהיענות לבקשה שלפני.

לאור כל האמור, הבקשה להארכת מועד נדחית.

ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשע"ה (19.10.2014).

גיא שני, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 8020/14יגאל חבר נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1המועד להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, וימי הפגרה נכללים במניין. הדרישה לטעם מיוחד להארכת מועד מיושמת באופן דווקני ונוקשה.
  2. 2הנימוקים שהובאו לאיחור (טעות אנוש, היקף התיק, שהות בחו"ל) כלליים ואינם מספקים, ולא הוסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד במועד הקצוב בדין.