ע"פ 5015/01 משה אבי נ. מדינת ישראל

1.בחודש אוקטובר 2000 גנב המערער רכב, ומכר אותו לסוכן משטרתי סמוי. בחודש נובמבר 2000 ניסה המערער לגנוב רכב נוסף על מנת למכור אותו לאחר. באותו חודש הגיע לידיו של המערער כרטיס אשראי שהוא אינו בעליו, והוא עשה בו שימוש לצורך רכישתם של טובין שונים בסכום כולל של כ9,400- ש"ח.

2.בחודש מרץ 2001 הודה המערער בעובדות אשר יוחסו לו, וכן הודה בעובדותיו של תיק נוסף בו הואשם בהתפרצות. בטרם גזר בית המשפט את העונש, הוא ביקש וקיבל תסקיר של שירות המבחן, ומזה, וכן מגליון ההרשעות של המערער עולה, כי זו אינה המעורבות הראשונה שלו בפלילים, וכבר בחודש דצמבר 1994 הופנה לשירות המבחן, לאחר שפרץ לרכב. חרף מעורבותו החוזרת בעבירות, המליץ שירות המבחן להמנע מגזירתו של מאסר בפועל, מחשש לחשיפתו של המערער לחברה העבריינית, דבר שעלול לסכל תהליך שיקומי בעתיד. שירות המבחן המליץ לגזור למערער מאסר אותו יוכל לשאת בעבודות שירות.

המלצה זו לא התקבלה על דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר גזר למערער 24 חודשי מאסר וכן מאסר על תנאי. על גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ובא כוח המערער עתר לעכב את ביצוע העונש עד לדיון בערעור.

3.הרשעתו של המערער התבססה, כאמור, על הודאתו. העבירות בהן הורשע אינן מן הקלות, וכרוך בהן נזק של ממש לציבור ולרכושו. זו אינה מעידה ראשונה או חד-פעמית הנובעת ממשובת נעורים. המערער בוגר דיו על מנת להבין את לקחם של ההליכים שהיו מנת חלקו בעבר, וייתכן שאורך הרוח בו נהגו במערער עד כה, הובן על ידו בדרך שגויה.

גם מנקודת ההשקפה על סיכויי הערעור, לא אוכל שלא לומר כי על פני הדברים מדובר בעונש מתון ביחס לעבירות בהן הורשע המערער, ועל כן הגעתי למסקנה שלא הוכחה עילה המצדיקה את עיכוב ביצועו של גזר הדין.

4.התוצאה היא אפוא שהבקשה נדחית. המערער יתייצב בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתאריך כ"ד בתמוז התשס"א (15.7.01), עד לשעה 11:00, על מנת להתחיל לשאת בעונשו. הערבויות שהופקדו על ידי המערער, תעמודנה בעינן עד להתייצבותו לשאת בעונש.