ע"פ 5022/01 מדינת ישראל נ. מיכאל אטיאס

1.בבית המשפט המחוזי בחיפה הורשעו שני המשיבים, מיכאל אטיאס ושי אבסחרה, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) בשילוב עם סעיף 29 לחוק העונשין. על פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, תקפו השניים אדם, על רקע של מה בכך, ובמהלך התקיפה נדקר המתלונן בסכין או בסכינים. בדיקה העלתה שמתלונן נדקר חמש פעמים, ואף שבית המשפט קבע שמכלול הראיות מצביע אמנם על אטיאס כמי שדקר את המתלונן, הוא נמנע מלקבוע זאת כממצא, והסתפק באומרו שבין אם האחד עשה את המעשה ובין אם האחר, הם פעלו בצוותא חדא, הואיל ולא ייתכן שהמתלונן יידקר מספר כה רב של פעמים מבלי ששותפו של הדוקר יבחין בכך.

בעקבות הרשעת המשיבים, גזר בית המשפט המחוזי לכל אחד מהם עונשים אלה:

א.שישה חודשי מאסר.

ב.שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי.

ג.קנס בסך 4,000 ש"ח.

ד.כל אחד מהמשיבים חויב לשלם למתלונן פיצוי בסך של 4,000 ש"ח.

2.המדינה הגישה ערעור על גזר הדין והיא עותרת להחמרה בעונש (ע"פ 5022/01). מנגד, הגישו המשיבים ערעור על עצם הרשעתם, ולחלופין, להקל בעונשם. כמו כן, עתר משיב 2, שי אבסחרה, לעכב את תשלומם של הקנס והפיצוי בהם חויב.

על פני הדברים, ומבלי לקבוע עמדה ביחס לסיכוייו של ערעור המדינה, נראה לי כי טענתה של המדינה בדבר סטייתו של העונש מרמת הענישה המקובלת, ראויה לבחינה בערכאת הערעור. מנקודת השקפה זו, יש טעם בבקשה לדחות את ביצוע עונש המאסר, ודחייה זו מתבקשת גם משום שהמשיבים ערערו על הרשעתם, שהרי אם יזוכו בהמשך ההליכים, הם עלולים להיקלע למצב לפיו נשאו לשווא בעונש מאסר שלא היו אמורים לשאת בו.

באשר לקנס והפיצוי בו חויבו המשיבים - בא כוח המדינה, עו"ד קרשן הביע את הסכמתו לדחיית תשלום הקנס, אך נמנע מלהביע עמדה ביחס לפיצוי, הואיל ובעניין זה צריך לשאול את פיו של המתלונן. תגובתו של זה האחרון לא הוגשה לבית המשפט, והוא לא התייצב לדיון על אף שהוזמן. חרף זאת, לא ראיתי מקום לעכב חלק זה בעונש, ועל מנת להסיר מלבם של המשיבים את החשש שאם יזוכו בדינם יוכלו לקבל את אשר שילמו, אני מורה כי הפיצוי שישלמו השניים יופקד בקופת בית המשפט.

לסיכום, ביצועו של עונש המאסר ותשלום הקנס בלבד, יידחו עד לפסק הדין בערכאת הערעור.