ע"פ 5027/10 פלוני נ. מדינת ישראל

בתאריך 20.7.08, בשעת צהרים, ניגשו המערער ואחר לאשה בגיל מתקדם (ילידת שנת 1936), משכו את התיק בו החזיקה, הפילוה על הכביש ונמלטו עם שללם שבדיעבד התברר כי לא היה רב. המערער הודה בעובדות האמורות כאשר התייצב לתת את הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, ובעקבות כך הורשע בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. בהמשך, קוימו ההליכים לעניין העונש, והוגשו תסקירים של שרות המבחן הואיל והמערער הנו קטין (יליד שנת 1993). בתום כל אלה נגזר עונשו של המערער: 18 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר-על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 35,000 ש"ח.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו תוך שהוא מעדיף שיקולי ענישה על שיקולי שיקום, אף שלאלה האחרונים יש ליתן משקל מכריע בעניינם של קטינים. בכך עוסק הערעור שהוגש לבית משפט זה, והבקשה שבפני היא להורות על עיכוב ביצועו של העונש עד למתן פסק-הדין בערעור.

על פני הדברים נראה כי העונש שהושת על המערער אינו חורג לחומרה, מקל וחומר חומרה יתרה, מרמת הענישה הנוהגת. עם זאת, מדובר במי שבעת ביצוע העבירה טרם מלאו לו 16 שנים, ומאז הוא נתון במעצר בית ממושך. אם תוסיף לכך את מצב בריאותו הלקוי והמלצותיו של שירות המבחן, שוב אין מנוס מן המסקנה כי נכון לאפשר למערער להביא את השגותיו כנגד העונש בפני בית משפט זה בטרם יידרש לשאת במאסרו. עם זאת, סבורני כי לא די באמצעי הפיקוח בו חויב המערער עד כה, ולפיכך אני מורה כדלקמן:

א)

ריצוי המאסר יידחה עד למתן פסק-הדין בערעור.

ב)

לתנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המערער, יתווסף איזוק אלקטרוני.

ג)

אין מניעה לשחרר את המערער היום, ובלבד שהאיזוק האלקטרוני יותקן בתוך 72 שעות.