ע"פ 5044/09 מאיר חיון נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה (כבוד השופטת ז' בוסתן), שבה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

2.

המערער הורשע על-פי הודייתו בעבירות של הסעת תושבי השטחים ששהו בישראל ללא היתר, תוך שבחלק מהמקרים הוא נוהג ללא ביטוח וללא רישיון רכב או כאשר רישיון הנהיגה שלו פסול וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפני שנשמעו הטיעונים לעונש נערכו לגבי המערער שני תסקירי מבחן. התסקירים מעידים על הימצאותו של המערער בתהליך שיקום, לאחר שהיה מכור לסמים מגיל צעיר, ובמשך שנים ארוכות. בתסקיר השני שנערך המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, באשר זה עלול להוביל לנסיגה במצבו של המערער. לאחר הגשת התסקירים נערך דיון בטיעונים לעונש ובית משפט השלום נתן את פסק דינו ביום 24.5.2009. על המערער נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה. בית המשפט נימק את החלטתו בחומרת העבירות, אשר טמון בהן סיכון ביטחוני ובריבוי המקרים שבהם הסיע המערער שוהים בלתי חוקיים, תוך שהוא מתפרנס מעבירות אלה ולאחר שנתפס והוזהר. כן ציין בית משפט השלום את הסיכון שיצרה נהיגתו של המערער ואת העבירה שעבר כנגד שוטר. לכך נוסף עברו הפלילי הנרחב של המערער. מאידך, שקל בית המשפט את הודיית המערער, את תסקירי המבחן החיוביים ואת מאמצי השיקום שעשה המערער. המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו לבית משפט השלום לצורך הגשת ערעור, וזו נדחתה "נוכח התקופה לריצוי בפועל".

3.

המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה גם על-ידי בית המשפט המחוזי, לאור חומרת העבירות בהן הורשע וחומרת הנסיבות בהן העבירות נעברו, לאור עברו הפלילי של המערער וכישלונותיו הקודמים להיגמל מסמים, לאור משך תקופת המאסר שנגזרה על המערער ולאור הצפי כי ערעורו על גזר הדין יישמע בתוך פרק זמן קצר.

4.

המערער טוען כי עונש המאסר גדע את התהליך הטיפולי בו היה מצוי ויפחית את סיכויי ההצלחה של שיקומו. המערער מוסיף כי בערעורו לא מתבקש רק קיצור עונש המאסר שהוטל עליו כי אם הימנעות מהטלת עונש מאסר בכלל על-מנת לאפשר את שיקומו. לפיכך, כך הוא טוען, הערעור עשוי להתייתר אם בעקבות מאסרו המערער יסטה מן הנתיב הטיפולי. עוד טוען המערער כי עיכוב ביצוע המאסר לא יסכן את החברה כיוון שבשלוש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירות הוא היה נתון לפיקוח שירות המבחן ולא חזר על מעשיו.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע העונש וסומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטעמיו, ומוסיפה כי ערעורו של המערער צפוי להישמע ביום 1.9.2009. היא מציינת את חומרת העבירות, את עברו הפלילי וסבורה כי אין בהכרח סתירה בין ריצוי העונש לבין המשך תהליך שיקום או גמילה.

דין הערעור להידחות.

5.

העבירות בהן הורשע המערער על-פי הודעתו הן עבירות חמורות. העובדה שהוא חוזר ומבצע אותן מוסיפה חומרה מיוחדת למעשיו. בית-המשפט העליון חר וקבע כי יש צורך להחמיר בענישה בעניינם של מי שמבריחים שוהים בלתי-חוקיים אל תוך גבולות המדינה תוך שהם אוטמים ליבם מפני הסכנה הנוראה שעשויה להתלוות להתנהגותם העבריינית. כפי שנפסק לא אחת, מ דובר במי שנותן ידו לסיכון חייו של הציבור כולו – ורק ענישה מחמירה הכוללת עונש של מאסר ממש עשויה להרתיע היום ובעתיד מביצוע עבירות אלה. איום הטרור על מדינת ישראל – כך ציין בית-משפט זה רק לאחרונה, שריר וקיים, ועל-כן טרם הגיעה השעה לשינוי במדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות הכרוכות בסיכונים האמורים (רע"פ 1941/09). לחובתו של המערער עבר פלילי חמור וגם בתיק זה צורפו כתבי-אשום נוספים המתייחסים לעבירות דומות.

כוונתו של העורר להמשיך בהליכי השיקום והגמילה, הליכים שלא צלחו בעבר, חשוב שימשכו, גם במסגרת ריצוי העונש ואין בהכרח סתירה בין הדברים.

הערעור נדחה.