פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5079/10 עלאא השלמון נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער השתתף בתקיפה קבוצתית אלימה בהרצליה שבה נגרמו חבלות לארבעה מתלוננים. בית המשפט העליון דחה את הערעור על העונש, וקבע כי נוכח אכזריות המעשים ונסיבותיהם, העונש שהוטל, הנמוך מעונשי המעורבים האחרים, הולם.

העובדות

המערער והחבורה שלו תקפו חמישה צעירים בהרצליה בשעת בוקר מוקדמת, ללא סיבה ברורה. במהלך התקיפה נגרמו לארבעה מהמתלוננים חבלות שונות. המערער הודה בעובדות והורשע לפי כתב אישום מתוקן.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונשו של המערער שהורשע בתקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות?

הלכות

  1. 1

    בנסיבות של תקיפה אלימה וללא סיבה, שנעשתה בקבוצה ותוך אכזריות, אין עילה להקלה בעונש גם כאשר נלקחו בחשבון שיקולים לקולא.

    ״ללא סיבה ומתוך התגרות לשמה, תקפו המערער וחבריו את קורבנותיהם באכזריות רבה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יש להחמיר בענישה על רקע גל האלימות, והעונש שנגזר נופל במידה רבה מהעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה.

    ״זהו אירוע נוסף המאפיין את גל האלימות שהשתלט בשנים האחרונות על חיינו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תקיפה הגורמת חבלה
  • נסיבות מחמירות
  • ענישה
  • עבודות שירות
  • גל האלימות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

5079/10

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:

עלאא השלמון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב, מיום 31.5.2010, בת.פ. 4113/09, שניתן על ידי השופטת י'

אמסטרדם

תאריך הישיבה:

כ"ה בכסלו התשע"א

(02.12.10)

בשם המערער:

עו"ד אבו מוך מורסי

בשם שרות המבחן למבוגרים:

גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בתאריך 1.5.09, בשעת בוקר מוקדמת, ישבו המערער ואחדים מחבריו – אמיר מוסא (להלן: אמיר) ופורסאן שרפי (להלן: שרפי) על מדרגות ליד אחד המועדונים בהרצליה. אותה שעה שהו בקרבת מקום חמישה צעירים (להלן: אביסף, אלעד, אבישי, גלעד וזוהר). לפתע החל שרפי לקרוא קריאות גנאי לעבר אביעד, ובהמשך הלך אמיר בצעדים מהירים לעבר אביעד וזוהר, תוך שהוא מטיח בקבוק זכוכית שהיה בידו בכביש. אמיר אחז בצווארו של אביעד והניף אותו באויר, וזוהר שהתקרב למקום ביקש ממנו לחדול מכך, נהדף על ידו. בשלב זה נמלט אביעד לעבר החניה, ועומר החל לרדוף אחריו כשהוא מחזיק באלת ברזל, וגם אמיר, שרפי והמערער הצטרפו אליו. הם הדביקוהו בסמוך ליתר חבריו, ואז החלו המערער ושותפיו להכות את בני החבורה האחרת בחוזקה בכל חלקי גופם ולבעוט בהם. כתוצאה מתקיפה זו נגרמו לאלעד, אביסף, אבישי ואביעד חבלות שונות.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בשילוב עם סעיף 382(א) ו-29 (ב) לחוק העונשין. על כך הוא נדון לעשרים חודשי מאסר, עשרה חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות ארבעה מן המתלוננים בסכום כולל של 5000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי עומר נדון לחמישים חודשי מאסר ואמיר לשלושים חודשי מאסר.

המערער מבקש כי נקל בעונשו, ואלה טעמיו: לא ניתן משקל הולם להודאתו, חרטתו ועברו הנקי; נכון היה לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהסתפק בתקופת מאסר בה יוכל לשאת בדרך של ביצוע עבודות שירות; לא קוים איזון הולם בין עונשו לעונשים שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה שחלקם היה גדול יותר; בית המשפט אזכר בגזר-דינו עובדות שלא יוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. ללא סיבה ומתוך התגרות לשמה, תקפו המערער וחבריו את קורבנותיהם באכזריות רבה, והותירו ארבעה מהם חבולים. זהו אירוע נוסף המאפיין את גל האלימות שהשתלט בשנים האחרונות על חיינו, ובו אנו מצווים להילחם בכל דרך, גם על ידי השתתם של עונשי כליאה ממושכים. מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמו השיקולים לקולא בעניינו של המערער, והוא נתן להם ביטוי ברמת הענישה אותה יישם, הנופלת במידה רבה מזו שננקטה בעניינם של המעורבים האחרים הפרשה. כאמור, בנסיבות אלו לא גלינו שגגה בפסק-דינו של בית המשט המחוזי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

ניתן היום, כ"ה בכסלו התשע"א (02.12.2010).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"פ 9037/14יואב בן קסוס נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1בנסיבות של תקיפה אלימה וללא סיבה, שנעשתה בקבוצה ותוך אכזריות, אין עילה להקלה בעונש גם כאשר נלקחו בחשבון שיקולים לקולא.
  2. 2יש להחמיר בענישה על רקע גל האלימות, והעונש שנגזר נופל במידה רבה מהעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה.