ע"פ 5092/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד חודש אוקטובר 1984, ביצע בחודש אפריל 2005 מעשה מגונה בקטינה בת שש. הוא הוביל אותה באמתלה כלשהי למקום מסתור, שם השכיב אותה על הרצפה, גהר עליה, הכניס את ידו למכנסיה ובמשך מספר דקות התחכך בגופה עד שהגיע לפורקן מיני. על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, כל אותה עת בכתה הקטינה והתנגדה למעשיו של המערער.

2.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה לפי 348(א) בשילוב עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובית המשפט גזר לו 24 חודשי מאסר ותשעה חודשים מאסר על תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי שירות המבחן הביע את דעתו בתסקיר שהגיש לבית משפט קמא, כי אין מדובר במערער הלוקה ב"נטייה פדופילית מובהקת", וככל הנראה מדובר במעשה שבוצע על רקע של דחף מיני ומצב של חוסר שליטה. נוכח זאת, המליץ שירות המבחן להסתפק בתקופת מאסר בה ישא המערער בדרך של עבודות שירות, הואיל ומאסר ממש עלול להיות כרוך בהתדרדרות במצבם של המערער ומשפחתו.

3.

שני ערעורים הונחו בפנינו, ושניהם מכוונים כנגד גזר הדין. באחד (ע"פ 5092/06) מלין המערער על חומרת הוענש, בעוד שבערעור האחר (ע"פ 5888/06) מלינה המדינה על קולתו.

4.

המערער בחר בילדה רכה בשנים כדי למצוא בה פורקן ליצרו. לגרסתו, הוא ביצע את המעשה בעת שהיה נתון להשפעתם של אלכוהול וסמים מסוכנים, ואם כך היה בפועל, אנו סבורים כי עובדה זו לא רק שאין בה להקל עם המערער, אלא דווקא להחמיר עימו. אכן, אפשר שהמאסר שנגזר למערער יהיה כרוך בקשיים ואי נוחות, אולם זהו דינו של מבצעם של עבירות מין בכלל, ובקטינים, בפרט. מנקודת השקפה זו לא מצאנו בעונש חומרה כלשהי, נהפוך הוא, אנו סבורים שהוא נוטה לקולא, וספק בעינינו אם יש בו כדי לתת מענה למטרות הענישה כולן, ובעיקר להרתעתם של אלה האורבים לילדים תמימים ומשתמשים בגופם כדי לספק את תאוותם. לפיכך, אנו דוחים את הערעור בע"פ 5092/06, ומאידך, מקבלים את הערעור בע"פ 5888/06 במובן זה שהמאסר בפועל בו ישא המשיב יעמוד על שלוש שנים. תקופת המאסר על תנאי אותה גזר בית משפט קמא – תעמוד בעינה.