ע"פ 5092/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 870/05, בפני כב' השופטים רביד, אפעל-גבאי ופרקש), אשר גזר על העורר עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל.

2.המערער הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) ל חוק העונשין , תשל"ז-1977. על פי כתב האישום המתוקן, קרא המערער לילדה כבת 6 (להלן –

"המתלוננת" ) ולשני אחיה ואמר להם שיקנה להם דברי מתיקה. לאחר מכן, שילח המערער את האחים, הוליך את המתלוננת למקום מסתור, ושם ביצע בה מעשה מגונה. בית המשפט המחוזי קבע בגזר דינו כי בעבירות מין כנגד קטינים בכלל, ובנסיבות מקרה זה בפרט, יש להעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולים אישיים או נסיבות מקלות. בכך דחה בית המשפט את המלצת תסקיר שירות המבחן לפיה ראוי להטיל על המערער עונש של מאסר בעבודות שירות בתוספת צו מבחן, וזאת נוכח החשש כי עונש מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה במצבו של המערער ובמצבם של בני משפחתו, ולהקשות על שיקומו בעתיד. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין מספר שיקולים לקולא, ובהם עברו הנקי של המערער, הודאתו בעבירה, הבעת החרטה על מעשיו וכן נסיבות חייו הקשות. נוכח שיקולים אלו, גזר בית המשפט המחוזי את העונש האמור.

3.בבקשת עיכוב הביצוע טוען בא כוח המערער כי סיכויי הערעור שהוגש על גזר הדין הינם טובים; כי המערער היה משוחרר בתנאים מגבילים לאורך כל תקופת משפטו וקיימם בקפדנות, ועל כן לא נשקפת ממנו סכנה לצבור או חשש להימלטות; כי בגזר הדין לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער ולעובדה הנטענת, לפיה המאסר יסכל את התהליך השיקומי בו מצוי המערער, וזאת בטרם ניתנה החלטה סופית בעניינו.

4.אינני מוצאת מקום לעכב את תחילת ביצוע המאסר, אשר המערער החל כבר בריצויו. בנסיבות הענין, לא השתכנעתי כי סיכויי הערעור על העונש הם טובים, וכי יש הסתברות להפחתת העונש, או למצער, להפחתתו במידה כזו שיש בה כדי לייתר את הערעור אם לא תעוכב תחילת ריצוי המאסר. המעשים בהם הורשע המערער על פי הודאתו מצויים ברף עליון של המעשים המגונים, והם הופנו כלפי ילדה קטנה בת 6. נסיבותיו האישיות של המערער היו לנגד בית המשפט המחוזי והוא פירטם בגזר הדין והתחשב בהם, אך אין בהם כדי להצדיק עיכוב תחילת המאסר, משלא מתקיימת עילה טובה לכך.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית.