ע"פ 5120/08 עלי אנואר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין משפחתו של המערער למשפחה אחרת מכפר עראמשה, קיים סכסוך ממושך. בעקבות אירועים שהתרחשו בחודש אוגוסט 2007 בין המשפחות וכללו ירי מנשק חם נפצעו מספר אנשים, ובעקבות כך קשרו אחדים מבני משפחתו של המערער לנקום במשפחה האחרת, על ידי דקירתו של קורבנם בפלג גופו התחתון, בעת שיעשה את דרכו לבית המשפט בעכו. בתאריך 12.8.07, בשעת בוקר, יצאו המערער ואחרים לדרכם, ובעודם אורבים לבואו של הקורבן, קיבלו הודעה לפיה נרצח אחד מבני המשפחה היריבה, ועל כן החליטו שלא להוציא אל הפועל את זממם.

המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון, מכוחו עתרו הצדדים לגזור לו 20 חודשי מאסר ומאסר על-תנאי. בית המשפט המחוזי לא חרג מרמת הענישה שהוצעה לו, ובנוסף ל-20 חודשי מאסר אותם השית על המערער, הוא דן אותו ל-30 חודשים מאסר על-תנאי, בהם ישא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירה מן הסוג בה הורשע או עבירה מסוג פשע. הערעור מופנה כנגד מה שהוגדר כ"משכו והיקפו" של המאסר המותנה.

נראה לנו כי ערעור זה בדין יסודו, הואיל וכפי שפסקנו לא אחת, עלול בית המשפט שיידרש בעתיד להפעיל את המאסר המותנה, לראות את עצמו אנוס להורות על כליאת המערער לתקופה ממושכת שלא תפחת מ-30 חודשים, גם אם הנסיבות לא יצדיקו זאת. במטרה למנוע מצב זה, על בית המשפט לחתור לאיזון נכון בין מטרות ההרתעה למידתיות העונש, ומשמצאנו כי איזון זה הנו שגוי, אנו מחליטים להעמיד את המאסר המותנה על 18 חודשים, ובו ישא המערער אם יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, עבירת אלימות מסוג פשע. יתר חלקיו של גזר-הדין יעמדו בעינם.