ע"פ 5124/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2001 נטען, כי המערער נהג לבצע בבתו, ילידת שנת 1984 (להלן: המתלוננת), מעשים מגונים מאז היתה בת 8 ועד שמלאו לה 13 שנים. מעשים אלה כללו החדרת אצבע לאיבר מינה, התחככות בגופה, וליטופה באיברים אינטימיים נוספים. כן נטען, כי המערער נהג להתנות את הסכמתו ליציאתה של המתלוננת מהבית בכך שהיא תיעתר לו. על רקע כל אלה נהגה המתלוננת לברוח מבית הוריה ומפנימיות בהן שולבה. בגין מעשיו המתוארים יוחסו למערער עבירות מין במשפחה ותקיפת קטין וחסר ישע.

2.

המתלוננת הגיעה לעדות בבית המשפט רק לאחר שהוצא נגדה צו-הבאה, וגם אז מילאה פיה מים. נוכח סברת בית המשפט כי סירובה להעיד נבע מאיומים שהופנו אליה, הוחלט להתיר לתביעה להגיש את אמרות המתלוננת כראיות קבילות. אותה מסקנה נתבקשה גם נוכח עדותן של עובדות סוציאליות ששמעו מפי המתלוננת, זמן רב לפני הגשת תלונתה, על עבירות המין שבוצעו בה, ועל סירובה להתלונן נגד אביה. כך או כך, המתלוננת לא טענה בבית המשפט כי גרסתה בחקירה היתה כוזבת או שהיא בדתה עלילת שווא מלבה, וגם בכך יש ללמד כי אין היא מתכחשת לגרסתה המפלילה, אלא חוששת כי יבולע לה אם תחזור על גרסה זו בבית המשפט.

בסופו של יום אימץ בית המשפט המחוזי את גרסתה המפלילה של המתלוננת, ולאחר שהרשיע את המערער הוא דן אותו ל-16 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, וחויב לפצות את המתלוננת בסכום של 50 אלף ש"ח.

3.

בתום שמיעתם של הטיעונים בערעור, החלפנו דברים עם באי-כוח הצדדים, ובעקבות כך הם ביקשו ארכה להתייעצות, שתוצאתה היתה הודעה משותפת שהונחה בפנינו ביום 24.6.09, ועיקריה הם שניים: המערער אינו עומד עוד על ערעורו באשר לשאלת ההרשעה בביצוע המעשים במתלוננת; באשר לעונש, הצדדים מציעים להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 12 שנים .

החלטנו לאמץ את הצעת הצדדים, בעיקר משום שיש בה הכרה והצהרה של המערער עצמו, כי המתלוננת לא בדתה מלבה את הגרסה בדבר עבירות המין שביצע בה, וכי גרסה זו משקפת עובדות, מעוררות חלחלה, אותן חוותה. תקוותנו היא כי בנסיבות אלו יכירו גם בני משפחתה של המתלוננת וסביבתה הקרובה בכך שהיא לא קמה לקטרג על המערער-אביה ממניע נסתר, אלא היתה קורבן תמים שנאלצה לא רק להשלים עם מעשיו של אב חסר לב, אלא גם לנצור בלבה את הסוד הנורא ואת כאבה במשך שנים רבות.

לסיכום, אנו מחליטים לאמץ את הצעת הצדדים, ובכפוף לכך שהרשעת המערער תעמוד על כנה, מתקבל הערעור כנגד העונש ותקופת המאסר בה ישא המערער תעמוד על 12 שנים. יתר חלקיו של גזר הדין יישארו על כנם.