ע"פ 5133/08 אלירן בר ציון נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צבי גורפינקל) אשר גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנה מאסר על תנאי ופיצוי כל אחד מהמתלוננים בסך של 5,000 ₪ בגין הרשעתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

1.

המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הורשע המערער, הגיעו שני המתלוננים לבלות במועדון בהרצליה. כאשר אחד המתלוננים יצא מהמועדון הבחין במערער מוציא את מגב המכונית השייכת למתלונן. המתלונן פנה למערער ושאל אותו למעשיו ובתגובה תקפו אותו המערער וחבורתו והכו אותו בכל חלקי גופו. המערער נטל שבר זכוכית ודקר את המתלונן. לאחר מכן דקר המערער גם את המתלונן השני באמצעות שבר זכוכית. יצוין כי כתב האישום כנגד המערער כלל גם אישום כנגד אחד מבני חבורתו של המערער אשר הודה והורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

2.

בגזר דינו לקח בית המשפט המחוזי בחשבון את הודאתו המיידית של המערער, הן במשטרה והן בבית המשפט, את חרטתו ואת העובדה שהוא יפצה את המתלוננים. כן התחשב בית המשפט בהמלצת שירות המבחן וגזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי 41 ימי מעצרו ושנה מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. כמו כן חייב בית המשפט את המערער לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 5,000 ₪ לכל אחד.

3.

על גזר הדין הוגש הערעור שבפנינו. ביום 1.9.08 התקיים בפנינו דיון בערעור. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ואת קצינת המבחן החלטנו, בהמלצת שירות המבחן, לדחות את המשך שמיעת הערעור לתקופה של שלושה חודשים על מנת לבחון את התקדמות התהליך השיקומי ואת אפשרות קיומו של הליך "צדק מאחה". כעת, לאחר שחלפה התקופה האמורה והוגש תסקיר שירות מבחן מעודכן בעניין המערער שבנו ושמענו את טענות הצדדים.

4.

סנגורו של המערער טען כי המערער שהה במעצר 41 יום ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא בו הוא שוהה כבר 19 חודש. רק לאחרונה אושרו לו שעתיים ביום בהן הותר לו לצאת בפיקוח מלווה. הסנגור הדגיש את הערכת שרות המבחן כי שליחתו של המערער לכלא תהווה נזק לתהליך השיקומי אותו עובר המערער. הסנגור סבור כי בנסיבות עניין זה יש להעדיף את האינטרס השיקומי על פני אינטרסים אחרים.

נציגת שירות המבחן, גב' וייס, הודתה כי מדובר באירוע חמור, אך ציינה כי בעקבות התהליך השיקומי עבר המערער שינוי משמעותי המתבטא בהכרה, הפנמה וחרטה על המעשה. לטענתה קטיעת התהליך על-ידי שליחת המערער לכלא תגרום לרגרסיה בתהליך ולפיכך המלצת שירות המבחן היא להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות.

באת-כוח המדינה טענה כי נסיבותיו החמורות של המקרה אינן מאפשרות להעדיף את השיקול השיקומי. מדובר בדקירת שני צעירים ללא היכרות מוקדמת וללא סיבה נראית לעין. בית משפט קמא שקל את כל השיקולים לקולא ואיזן ביניהם לבין שיקולי ההרתעה והגמול ולפיכך אין מקום להתערב בהחלטתו בעניין, מה עוד שגזר הדין מצוי במסגרת עליה הוסכם בהסדר הטיעון. הפרקליטה ציינה כי הליך "צדק מאחה" לא יצא אל הפועל בגלל רצונם של המתלוננים להגיש תביעה אזרחית כנגד המערער.

5.

לאחר התלבטות לא קלה החלטנו לקבל את הערעור. אכן מדובר במקרה חמור המצדיק ככלל ענישה חמורה והעדפת שיקולי ההרתעה והגמול על פני השיקול השיקומי. רבות כבר נכתב על האלימות הפושה בחברה, ועל מעשי אלימות בין צעירים, פעמים רבות דווקא במקומות שנועדו לבילוי, ועל הצורך להרתיע ממעשים כאלו ולמגר תופעה זו. חלקם של בתי המשפט במאבק זה הוא בהטלת עונשים חמורים ומרתיעים על החוטאים בעבירות מעין אלה.

עם זאת סברנו כי מקרה זה הוא בגדר חריג שבחריגים, שאין בכוחו ללמד על הכלל. כידוע, דוגלת שיטתנו בתורת ענישה אינדיבידואלית ולפיכך נבחן כל מקרה על-פי נסיבותיו. ובלשונו של המשנה לנשיא (בדימ') מ' אלון:

"זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנמוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(4), 170, 174-175 (1989)).

במקרה שבפנינו מצוי המערער בעיצומו של הליך שיקומי, אשר שירות המבחן מעריכו כהליך חיובי ביותר בעל סיכויים גבוהים. כמו כן מעריך שירות המבחן כי קטיעת התהליך על-ידי שליחתו של המערער למאסר תפגע בתהליך. ואם כך, נראה כי בנסיבות מקרה זה החשש כי המערער ישוב לסורו יהיה גבוה יותר דווקא אם ישלח לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח. לכך יש להוסיף את העובדה שהמערער מצוי במעצר בית מלא מזה כשנה וחצי, מעצר שבפני עצמו מהווה ענישה מסוימת. כן יש להביא בחשבון את הודאתו המיידית של המערער, את החרטה שהביע, ואת הפיצוי שחוייב לשלם למתלוננים. כמו כן יש להתחשב בנכונותו הכנה של המערער להשתלב בתהליך של צדק מאחה ולהתמודד מול המתלוננים. יש להדגיש כי אנו מצויים בנקודת זמן אחרת מזו שבה ניתן גזר דינו של בית משפט קמא ואין באפשרותנו להתעלם מהזמן שעבר, מהתהליך שבוצע, ומהנתונים העדכניים שבפנינו. נוסיף ונציין כי מתנהל כנגד המערער הליך אזרחי בתביעה שהגישו נגדו המתלוננים ולא ניתן לשלול את האפשרות שיוטל עליו חיוב נוסף.

6.

יוער לבסוף כי אין להשוות בין עונשו של המערער לעונשו של שותפו לכתב האישום, עליו נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. אמנם מעורבותו של הנאשם הנוסף בפרשה הינה פחותה מזו של המערער, אך לחובתו עומד עבר פלילי בעבירות סמים ורכוש והעדר שיתוף פעולה עם שירות המבחן אשר לא נתן המלצה בעניינו.

7.

מנימוקים אלו אנו מקבלות את הערעור ומעמידות את עונשו של המערער על שישה חודשי מאסר בפועל תוך אפשרות לרצותם בעבודות שירות. כמו כן אנו מטילות עליו צו מבחן למשך שנה אחת. עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם הפיצוי למתלוננים (ששולם), ישארו בעינם.

הממונה על עבודות השירות יגיש לבית משפט זה תוך 30 יום את חוות דעתו. עם קבלת חוות-דעתו של הממונה יובא התיק בפנינו להשלמת פסק-הדין.