ע"פ 5157/07 דיאב עורסאן נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כץ, ו' מרוז ו-א' ואגו).

2.

המבקש הורשע בביצוע אינוס ומעשה סדום, בזמן שעבד כמעסה בחמאם תורכי באילת. על-פי הכרעת הדין, הגיעה המתלוננת לחמאם התורכי לשם קבלת טיפול עיסוי שהזמינה מראש. את הטיפול קיבלה מהמבקש. תוך כדי העיסוי, ובעת שהמתלוננת שכבה על בטנה, הוריד המבקש את תחתוני בגד הים שלה, בניגוד לרצונה. המתלוננת נבהלה והתרוממה, ואז המבקש תפס אותה באיזור איבר מינה, והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. בהרשעת המבקש היו מאוחדים כל שופטי ההרכב בבית המשפט קמא.

3.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש מאסר בפועל בן 4 שנים, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך שלוש שנים, ותשלום פיצוי למתלוננת, בסך של 45,000 ש"ח. ביצוע גזר הדין נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 1.7.07.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על הכרעת הדין, ועל גזר הדין. עם הערעור הוגשה הבקשה שלפני, לעיכוב עונש המאסר בפועל ועיכוב תשלום הפיצוי למתלוננת.

5.

לטענת המבקש, יש סיכוי טוב שיזכה בערעורו. לטענתו, יש סיכוי כי בית המשפט שלערעור יתערב בהרשעה בשים לב לכך שהעבירות המיוחסות לו התרחשו במרחק של מטר וחצי מהאולם המרכזי בחמאם שם שהה ציבור גדול של רוחצים, ואין זה סביר כי הוא היה מבצע אותן בצמידות ממש למרכז הפעילות של החמאם. כן נטען, כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל לשינויי הגרסאות של המתלוננת, וכי לא נשקפת מפניו כל מסוכנות. הוא ציין את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה – גיל 26, וטוען כי הוא אדם נורמטיבי, חסר כל עבר פלילי, ועד לפרשה זו לא היה מעורב בכל הליך הכרוך בהפרת החוק. לאורך כל משפטו הוא התייצב לכל הדיונים, ושיתף פעולה באופן מלא עם קצין המבחן. הוא שוחרר למעצר בית מלא, בערבויות כספיות, וערבות המפקח עליו, ולא הפר מעולם את תנאי השחרור. אין כל חשש, לטענתו, כי לא יתייצב לריצוי עונשו, אם ערעורו יידחה.

6.

המדינה טענה כי אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. הראיות במשפט להפללתו חזקות, בין היתר, מאחר שהמתלוננת התלוננה מיד לאחר הארוע, והמבקש עומת מיד עם דבר התלונה, בכה, והתנצל על מה שארע. בכך היתה ראשית הודייה מטעמו, ורק לאחר מכן חזר בו, וטען כי המעשה המיני נעשה בהסכמה, טענה שאין בה ממש. אשר לעונש, מדובר בגזר דין שאינו חריג לסוג כזה של מעשים, ומכל מקום, לאור משך המאסר שנגזר, אין חשש שתחילת ריצוי המאסר תייתר את הערעור, כולו או מקצתו.

7.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר ותשלום הפיצוי למתלוננת להידחות.

פסק הדין נשוא הערעור מתבסס, בעיקרו, על הכרעות עובדה ומהימנות, ולכן הסיכוי להתערבות בית משפט שלערעור בהרשעה, שניתנה פה אחד, אינו גבוה. אשר לעונש המאסר, אין מדובר, לכאורה, בעונש חריג לעבירות חמורות מסוג אלה שהמבקש הורשע בהן; מכל מקום, לאור משך המאסר שאינו קצר, אין סכנה כי תחילת ריצויו תייתר את הערעור, ולא מצאתי כל טעם טוב לעיכוב ביצוע העונש שבמקרה זה.

אשר לעיכוב תשלום הפיצוי למתלוננת, היא לא צורפה כצד להליך, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה, בעניין מרכיב זה של הענישה.

8.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 1.7.07 עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.