ע"פ 52/99 סעיד שחאדה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 166/98) בעבירות של קשירת קשר ליבוא הירואין מלבנון ונסיון לייבא בדרך זו, לצורכי הפצה, 2.5 ק"ג הירואין; ונדון בשל כך לשמונה שנים מאסר לריצוי בפועל ולחמש שנים מאסר על תנאי. כן הופעלו נגדו שני מאסרים על תנאי - האחד של שנה והשני של 10 חודשים - כשהם חופפים ביניהם ומצטברים במשותף לעונש שנגזר עליו בתיק הנוכחי. בסה"כ על המערער לרצות בפועל תשע שנים מאסר.

בבסיס הרשעתו של המערער עומדות העובדות הבאות. המערער קשר קשר עם אחר ליבא לארץ מלבנון 2-3 ק"ג הירואין לצרכי הפצתו כאן. על בסיס

הקשר האמור, העבירו המערער ושותפו 5000 דולר ללבנון וקיבלו בתמורה 2.5 ק"ג אבקה שבדיעבד התברר שאינה סם. המערער ושותפו לקשר נתפסו סמוך לגבול כשהאבקה ברשותם.

למערער הרשעות קודמות בעבירות רכוש ובעבירות סמים. בתקופת מאסרו האחרון, שהה המערער בהוסטל שיקומי לגמילה מסמים וזכה להישגים בתחום זה. המערער נוצרי ונשוי למוסלמיה, דבר שגרם לניתוקה של אשתו ממשפחתה. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה; ומאסרו של המערער יכביד עד למאד על משפחתו.

כתב האישום ייחס למערער גם עבירה של עשיית עסקה בסם מסוכן, בקשר ל"אבקה" שקיבל בתמורה ל5000- הדולר שהעביר ללבנון. עפ"י הסדר הטיעון - שמכוחו הודה המערער - נמחקה עבירה זו מכתב האישום. ברם, למרות זאת, התייחס בית המשפט לעבירה זו בגזר הדין, כאילו לא נמחקה.

בא כוחו של המערער סומך את ערעורו, בעיקרו של דבר, על שלושה אלה: ראשית - על כך שבפועל לא יובא כלל סם והמדובר בנסיון שלא צלח, בשל כך שהמערער נפל קרבן לתרמית; שנית - על כך שלנוכח הצלחתו של המערער להיגמל מן הסמים בפעם הקודמת, מן הראוי לראות את המקרה הנוכחי כמעידה חד פעמית המצריכה המשך של הטיפול השיקומי; ושלישית - כי הופלה לחומרה ביחס לשותפו שנתפס עמו, עליו נגזר עונש של שבע שנים מאסר בלבד.

אכן, המדובר בנסיון שלא צלח. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאז תיקון מס. 39 לחוק העונשין, ככלל, העונש הצפוי בשל נסיון - זהה לזה הצפוי בשל העבירה המוגמרת; ולעובדה שהנסיון לא צלח יש בנסיבות הענין משקל מועט, בהתחשב בטיבה ואופיה של העבירה ובכך שהמערער עשה כל שבידו על מנת שתתגשם הלכה למעשה.

העובדה שהמערער חזר לסורו לאחר שהייה שנראתה מבטיחה בהוסטל מלמדת, כי לא למד את לקחו וכי ההליכה לקראתו והשמתו בהוסטל החטיאה את מטרתה. אין בנסיבות הענין עילה המצדיקה המשך הטיפול השיקומי בהוסטל, כפי שמבקש ב"כ המערער.

ואילו להבדל שבין הענשים שנגזרו על המערער ועל שותפו, יש הסבר: למערער עבר פלילי עשיר הכולל בין היתר עבירות סמים ואילו לשותף היתה זו הרשעה ראשונה בעבירות מסוג זה; והמערער היה היוזם והמוביל של הפרשה כולה, בהתחשב בכך שהכיר את הסוחר הלבנוני מישיבה משותפת בכלא.

לא נעלם מעמנו כי בית המשפט ציין בגזר הדין בטעות, שהמערער הורשע גם בעבירה של עשיית עסקה בסם; ומן הראוי שטעות זו תתוקן. ברם, אין לטעות זו השלכה על מידת העונש שנגזר על המערער, בהתחשב בכך ש"העסקה" שבה מדובר היא עסקת הנסיון שלא צלח.

לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.